לעמוד על שלו

הי, ביקר אצל הילד שלי (בן חמש) חבר שכל הזמן ביטל אותו וקיבל החלטות במה משחקים לבד וסרב לשתף אותו. אחרי שהוא הלך, שוחחתי עם הבן שלי על הדברים, ואמרתי לו שכדאי לו גם להביע את דעתו ואולי למצוא פתרון שבו כל אחד בתורו מחליט במה משחקים. ואז בעלי אמר לי שאני מפעילה עליו כוחניות ומניפולציות ושהוא יגדל לרצות אותי ואחרים... האם כך ? האם כדאי היה לא להתערב ? תודה

שלום רב, לא ברור אם מה שראית באינטראקציה בין שני הילדים קשור למאפיינים של הילד האורח (דומיננטיות, רצון לשלוט, ביטחון עצמי, פינוק, וכד') או למאפיינים של בנך, המארח (דפוס ריצוי, חוסר ביטחון, חוסר אסרטיביות, וותרנות, חכמה חברתית, וכ'). ואולי היו שם אלה ואלה גם יחד. בכל מקרה, דפוסים של ריצוי וכניעה מתפתחים בדר"כ כתוצאה מאינטראקציות חוזרות בבית ובמשפחה, ופחות מול חברים. אם את רוצה שיגדל להיות כשיר ואסרטיבי, הניחי לו לנהל את בחירותיו ומערכות היחסים שלו כרצונו. עודדי אותו לעצמאות, כבדי את רצונותיו ומחאותיו, התייחסי ברצינות לרעיונותיו, ואפשרי לו להביעם בחופשיות במינימום שיפוטיות וביקורת. כהורים, לפחות כך אני מאמינה, מותר ואף חשוב לכוון ולהדריך את הילדים מפעם לפעם, אך רצוי לעשות זאת בדרך עדינה, מכבדת ורגישה, מבלי לפלוש או לבטל את דרכם. בברכה ליאת