מעבר פתאומי של ילד בן 13 לאביו

שלום רב, אני אם חד-הורית המגדלת את בני, כיום בן 13 ועולה לכתה ח'. בסופ"ש האחרון, בעת ביקורו של בני אצל אביו, התקשר אליי בני והצהיר שהוא החליט לעבור לגור אצל אביו ושהוא מצטער ולא רוצה לפגיע בי. זה נעשה בטלפון כיוון שהיה לו קשה לומר לי את זה פנים מול פנים. אביו תמך בו ואיפשר מהלך פתאומי זה. לאחר כמה ימים של ייסורים, בהם גרושי לא איפשר לי לראות את בני מהחשש שאלחץ ואשפיע עליו, ובקושי איפשר לי לשוחח איתו בטלפון, הוא הסכים שניפגש שלושתינו (אני, בני וגרושי) אצל אחיו של גרושי (על שיקול דעתו אני סומכת). בפגישה, הבהרתי לבני שאינני כועסת על החלטתו, למרות שעצוב לי, אך הדרך בה זה נעשה אינה בריאה עבורו ואינה ראויה ליחסים הקרובים בינינו. הוא אמר שמצטער על הדרך, אך הוא החליט לעבור, כיוון שהוא רוצה לחוות "איך זה לגור עם אבא". סיכמנו שאוכל לקחת אותו בינתיים כל שבוע, פעם ליומיים ופעם סופ"ש. אני גרה בכפר סבא וגרושי בלוד. הוא כבר דיבר על להעביר את בני לבית ספר באיזור לוד, ובני אמר שהוא מסכים. כל חבריו נמצאים בכפר סבא. יש לו חוגים מוכרים בכפר סבא. בני מאד מושפע מאביו ויסכים איתו על כל דבר שיאמר. אם בני החליט, אני מרגיששעליי לפעול בזהירות ולא להפעיל עליו לחץ או להתנגד יותר מדי. יש לי כמה שאלות, ברשותכן: 1. האם עליי פשוט לאפשר למשמורת לעבור לאביו לגמרי? האם עליי להילחם שתהיה לפחות משמורת משותפת? 2. האם כדאי לי לגשת לבית משפט להסדיר את הסדרי הראיה/המשמורת? 3. האם עליי להסכים למעבר לבית ספר מרוחק מכפר סבא אך קרוב ללוד, כאשר בני ייכנס אליו מבלי להכיר אף ילד, בסביבה חדשה ובמהפך אישי חדש (מעבר מאמא לאבא)? יש לי עוד הרבה שאלות, אך אסתפק בינתיים באלו :-). תודה רבה מראש! אלינור

שלום אלינור, את מאד צודקת. מעבר פתאומי כזה, אכן מעורר הרבה שאלות ותהיות, ומן הראוי לבחון אותן בנחת, לא תחת לחץ. החלטות מסוג זה, ובחינת השלכותיו של המעבר על בנך ועל המשפחה כולה, מחייבות התבוננות מעמיקה, היכרות עם ההיסטוריה של הנער, עם מערכת היחסים במשפחה, עם מצבו האקדמי והחברתי. המעבר יכול להיות נפלא ו'חלק', ובה במידה יכול להיחוות כמשבר. אני ממליצה לך להציג את הדברים בפני הגרוש שלך ובנך (ואולי גם הגיס שלך), ולבקש מהם להסכים לכך שייכנס לתמונה גורם מקצועי נוסף (פסיכולוג נוער או עו"ס), שילווה את התהליך מקרוב, ויאפשר לכם לבחון אותו באחריות הנדרשת. זכרי שאם עושים את הדברים בשיתוף פעולה, אחריות וכבוד הדדי, לא נדרשים לבתי משפט, והיחסים הטובים אינם מתערערים. מחזקת אותך, תהיה ההחלטה אשר תהיה, ומעודדת אותך לפעול ממקום שקול ואחראי. בהצלחה ליאת

תודה על החיזוקים, ליאת. אני בהחלט אכוון לשיחה/ות עם איש מקצוע אשר ילווה את התהליך. אין לי רצון להגיע לעימות בעניין. שוב תודה, אלינור