ילדה שמדברת כמו מבוגרת

שלום, ביתי בת 6. ילדה נבונה ורגישה. היא מדברת בשפה מאוד גבוהה.הן באוצר המילים והן בצורת הדיבור. היא מדברת כמו מבוגרת. לעיתים אומרים לי ש"היא אשה שכלואה בגוף של ילדה". הבעיה שהיא לא מצליחה להבין שהיא ילדה...למשל, לפני כמה ימים לאחיינית שלי היתה יום הולדת בסוף יום ההולדת היא ניגשה לאחותי ואמרה לה "אני רואה שהשקעת ביום הולדת של הבת שלך..."היא אמרה את זה בצורה מתנשאת ואחותי די נעלבה. עוד דוגמא ההורים של חברה שלה התגרשו כאשר ראתה את האמא של הילדה היא אמרה לה "תגידי, מה קרה שהתגרשתם?..." וגם איתי היא מדברת כמו שהגננת שלה מדברת אליה. אין לי ספק שאין לה כוונה רעה, היא פשוט מחקה שיחות של מבוגרים וצורת דיבור של מבוגרים. האם יש לך דרך שאני יכולה להסביר לה שיש דברים שלא אומרים ושהיא ילדה ולא מבוגרת? תודה רבה על כל העזרה שאת מעניקה בפורום זה. נעמי

שלום נעומי, עוד לפני ההתמודדות עם האופן בו היא מדברת, חשוב להבין מה עומד מאחורי הדיבור הזה מתוך ההקשר הרחב של היכולות החברתיות והתקשורתיות שלה. אני מעלה את זה מתוך ניסיון להבין האם הדיבור המבוגר הוא הבעיה? או שהוא הפתרון שהיא הצליחה למצוא לקושי אחר? בהנחה שאין לה קשיים חברתיים / בינאישיים אחרים, שהיא מצליחה ליצור קשרים עם בני גילה בגן ומחוצה לו, לשחק עם ילדים אחרים ולדבר גם "בשפה של ילדים". אז הייתי מתייחס לזה כמשהו נקודתי או תקופתי שיחלוף עם ההתפתחות ועם ההבנה שלה את תגובות הסביבה כלפי אופן דיבורה. במקרה כזה את יכולה לעודד אותה להיות היא עצמה, לחזק את בטחונה העצמי ולתרגל את כישוריה החברתיים דרך האינטראקציות המשותפות שלכן. במידה והדיבור קבוע ולא גמיש, ומגיע על רקע של קשיים חברתיים, קושי בהבנה של סיטואציות חברתיות וכד'. מקרה כזה מצריך הבנה עמוקה יותר של הקשיים והרקע שלהם. את יכולה להתייעץ עם הגננת ולבחון איתה את התנהלות הילדה בגן, עם יועצת בי"ס (במידה והיא עולה לכיתה א'). באשר לשאלתך, אני לא מאמין ששיחה ישירה ויזומה על זה תוכל לסייע לה. את יכולה לנסות ולדבר איתה על תגובות של אנשים כלפיה כשהיא יוזמת את השיחה, באופן מחזק ומאפשר ולהשתדל עד כמה שניתן שלא להביע ביקורתיות כלפיה. בכל מקרה, הדבר הכי החשוב בעיני הוא העצמה, וחיזוק ביטחונה העצמי. להפגין כלפיה הרבה אהבה ולחזק התנהגויות חיוביות. בנוסף, הייתי שוקל חוג דרמה או יצירה, הרבה פעמים בתהליך המשחק או היצירה הילד מתוודע לעצמו ומרחיב את טווח ההתנהגויות, הרגשות והכישורים החברתיים שלו. מה דעתך? קובי.

למה אף אחד (לא הגננת ולא פסיכולוגים) לא אומרים להורים לבדוק אספרגר, למשל? למה כל איש מקצוע זורק את האחריות לגוף אחר? אצלנו בגלל שהגננת פחדה להגיד אספרגר הרופא בהתפתחות הילד לא בדק את זה, ורק אחרי חיפושים שלי באינטרנט נאלצתי בעצמי לאבחן את הבעיה ולחזור להתפתחות הילד כדי שישימו חותמת על האבחון שלי.