מודאגת

בוקר טוב. פניתי אליכם מספר פעמים וקיבלתי תשובות, אתמצת את הרקע שוב, אמא לילד בן 3 ובהריון נשואה 4 שנים עם בעיות רציניות בזוגיות (עם הפוגות) עזבתי את הבית פעמיים ל-10 חודשים ופעם שנייה ל-4 חודשים, נכון להיום יש הסכם גירושין מוכן אך החלטנו לנסות שוב, ההסכם בנינו היה שנלך לטיפול זוגי שבנתיים טרם הלכנו מכל מיני סיבות שבניהן שהוא לא מאמין בזה, וכמה שניסיתי במהלך החודשיים האלה לגרור אותו לטיפול זה לא הלך, ומכאן הקשר הולך ומתרחק ומוביל להרבה מריבות וכמובן הוא בשלו דורש את כל מה שאישה "צריכה" לעשות ללא שיתוף פעולה שלו בכלום כולל טיפול בילד ולפני שבועיים במהלך ויכוח סוער הוא חזר לסורו עם השפלות שקשה לי אפילו לעלות אותם על הנייר, עזבתי את הבית ועברתי לגור עם הורי, והחלטתי סופית שאני לא מוכנה לסבול עוד השפלות וחוסר כבוד. הוא לא מוכן לקבל זאת ושוב מנסה עם הבטחות כמו פעמים קודמות אך לשווא כשאני חוזרת אליו הוא חוזר שוב לאותם צעקות וקללות משפילות.הודעתי לו שזה סופי מבחינתי והוא התנהג מאוד לא יפה.קשה לו לקבל שאני החלטית בדעתי מאחר וכל הזמן הייתי מתכופפת וחוזרת רק למען הילד. השאלה העיקרית היא איך אני ממזערת את הנזקים שכבר גם ככה יש לילד (גם ככה הילד לא רוצה להיות במחיצתו) אני יודעת שאני הולכת לעבור תקופה קשה במיוחד שיהייה לי עוד ילד אך יש לי משפחה ענקית שאוהבת ותומכת וזה מה שמחזק אותי. אך הכי הכי אני דואגת לבני בן ה-3 אודה לתשובתכם.

שלום לימור, נישואים גרועים, הנמשכים "למען הילדים" עלולים לגבות מחירים קשים לא פחות מטראומת הגירושין. לכן, ההחלטה שלא להסכים למערכת יחסים נצלנית ומשפילה היא החלטה מבורכת. לדעתי כתבתי לך גם בעבר, שניתן ללכת לייעוץ זוגי גם ללא בן הזוג, מתוך תקווה שהשינוי יתרחש גם כך, ויביא את בן הזוג להתרצות ולהסכים להצטרף. בעלך ממשיך ומגלה התנגדות, פשוט כי הוא למד שזה אפשרי, ושבסופו של דבר את נכנעת וחוזרת (דפוס מוכר ולא חביב, שקיבל את הכינוי הלא מחמיא - "דפוס האישה המוכה"). קשה מאד לעזור מרחוק במצב עניינים מורכב כ"כ. אני ממליצה לך מאד למצוא לעצמך מסגרת מקצועית תמיכתית, אולי דרך גורמי הרווחה ברשות המקומית שלכם, או באופן פרטי בתמיכת המשפחה. ליווי מקצועי כזה יוכל לחזק אותך ולתת לך כלים הן להתמודדות מול בעלך (ביחד או לחוד) והן להתמודדות עם הילדים. מאחלת לך, בכל מקרה, לידה קלה ומהירה, והחלטות טובות! ליאת