אי עשיית צרכים באסלה, התאפקות ועשייה במכנסיים

שלום רב, יש לי 2 בנים, האחד בן 6.5 והשני בן 4.5. בני הגדול הוא ילד חמוד, נעים הליכות, ממושמע, תלמיד מצטיין וילד חברותי. לפני כ-10 חודשים, פסק לעשות את צרכיו בשירותים ומתאפק ולבסוף עושה את צרכיו במכנסים. היינו בטיפול פסיכולוגי כחודשיים, והאבחנה היתה שהילד מחפש תשומת לב (עיקר תשומת הלב היתה כלפי הבן הקטן יותר עם בעיות של ויסות ריגשי) התבקשנו לדבר עם הילד , להסביר ולהניח לעניין להסתדר לבד. לאחר כחודשיים הפסקה חזרנו לטיפול פסיכולוגי מכיוון שהייתי מודאגת מאוד, מה גם שהילד ירד בצורה דרסטית במשקל, הוריד עד כדי מחצית ופחות את כמויות המזון שהוא אוכל. הפסיכולוג חזר ואמר שילד אין כל בעיה נפשית, או אחרת והוא מחפש תשומת לב להניח לזה ולהתנהל רגיל. זה היה לפני כחודשיים, מאז לא השתנה דבר, הבן שלי אינו יושב על האסלה ואם כבר הוא עושה זאת זה רק לאחר דרישה נחרצת שלי. כשהוא נשאל לסירובו תשובתו שהוא החליט שלא לעשות באסלה, וכל הסבר עוזר. הוא מודע מאוד לעניין, ויודע "שהוא הולך לאחור ולא מתקדם" .... מה לעשות ?

שלום סמדר, המצב שאת מתארת, גם אם בא על רקע של צורך בתשומת לב, הוא חריג במשכו ובעצמתו. לכן, הוא מחייב התייחסות שהיא מעבר להסברים לילד או הכנסתו בכפייה לשירותים. במקרים רבים הסימפטום הבעייתי של אחד מהילדים בבית בעצם מייצג בעיה מערכתית משפחתית רחבה יותר. לכן, אני מציע לחזור ולהיפגש עם פסיכולוג זה או אחר, גם אם רק להדרכת הורים, הדרכה בה תוכלו לבחון את הדפוסים ולחשוב על שינויים באופן ההתנהלות שלכם למול הילדים. במצב כמו שלכם, בו יש לילד אחד קושי המחייב השקעת משאבים רבים מההורים, עלולה להיווצר הזנחה מסוימת של שאר הילדים בבית. מעבר לזה, מצב כזה, בו בעיה זוכה ליחס מוגבר עלול ליצור דפוס לפיו תשומת הלב ניתנת כחיזוק שלילי להתנהגות פתולוגית. אני מניח שהעובדה שבנך מסרב לגשת לשירותים או פוגע בתזונה שלו מאלצת אתכם להקדיש לו הרבה תשומת לב. כך בעצם נוצרת משוואה לפיה אם הוא יוותר על ההתנהגות הזו הוא בעצם יוותר על תשומת הלב שלכם. אני מציע לנסות ולהקדיש לו תשומת לב מוגברת וחיזוקים חיוביים כאשר הוא מתנהג התנהגויות רצויות וחיוביות ולא רק כשהוא מסרב לגשת לשירותים. אני מבין את הדאגה נוכח מצבו וחושב שבמקרה שלו היא מוצדקת. לתפיסתי, סימפטומים כאלו מעידים על מצוקה נפשית גדולה של בנך. כל ילד זקוק לתשומת לב, לא כל ילד מגיב באופן כזה. לסיכום תשובתי, אני חושב שיש לשוב ולערוך בדיקה יסודית של מצבו הנפשי של בנך, במקביל להתחיל בהדרכת הורים בה תוכלו לרכוש כלים נכונים שיסייעו לכם להתמודד עם מצבו ועם יתר הילדים בבית. זו לא התמודדות פשוטה אך זו התמודדות אפשרית. בהצלחה קובי