חברים דמיוניים

בני בן 8 מספר לי על חברים דמיוניים שמלווים אותו כל הזמן, הוא משחק איתם ומדבר אליהם לרוב בלב ולעיתים אני שומעת אותו מדבר כאילו לעצמו. שאלתי היא האם בגיל זה עוד אפשר להתחבר לחברים דמיוניים או שזה כבר גובל בלא נורמאלי? בעצם מה שמטריד אותי זה שהוא לא מתנתק מהם. הוא היה השנה בטיפול רגשי עם בע"ח והמטפלת העירה את צומת ליבי לראשונה לחברים, לטענתה הוא ממש נכנס לתוך הדמויות ולא יודע להבדיל בין מציאות לדמיון. מה שאני אגב לא רואה בבית. אשמח לקבל תשובה ותובנות תודה.

שלום אביטל, בגיל 8 אנחנו כבר מצפים מילדים להיפרד מהחברים הדמיוניים, ולהבחין בין מציאות לדמיון. עם זאת, ילדים בודדים ורגישים יכולים להמשיך ולהתעקש על נוכחותם המנחמת של החברים הדמיוניים גם בהמשך. אני לא בטוחה שאוכל לסייע לך מכאן ולהבין מה בדיוק קורה לבנך, ולכן עדיף לבדוק עם המטפלת שלו מה להערכתה קורה לו, ובמידת הצורך לפנות להערכה נוספת של פסיכולוג קליני. בכל מקרה, לא הייתי מציעה להיכנס להמשגות כמו "נורמלי ולא נורמלי", אלא לנסות ולהבין את הצורך הנפשי והמשאלה שנחה מתחת לפני השטח. בברכה ליאת