כשמתים

שלום, רציתי לדעת מדוע כשמישהו נפטר במשפחה ההמלצה, בדרך כלל, היא כן לומר שנקברים באדמה, ולא לדבר על "עלייה לשמיים" וכל מה שקשור. אני מבינה שילדים הם קונקרטיים מאוד, ומצד שני- אולי זה לא כל כך רע שידמיינו משהו רך יותר, עם גוון שבין מציאות לחלום.. מה דעתך? תודה, נטע

שלום נטע, אני לא יודע באיזה גיל הילדים עליהם את מדברת, לכן אענה לך באופן כללי. זה אכן אתגר רגשי ומחשבתי לא פשוט איך להסביר לילדים על מוות של אדם קרוב. אני חושב שבמידה מסוימת מוות לא ברור כל כך גם לנו המבוגרים ושמגוון הדתות והאמונות ניסו משחר ההיסטוריה לתת מענה לשאלות על המוות ולהקנות לו משמעות. דבר אחד כן ברור- עד היום, אדם שמת לא שב. לצד חווית האבדן יש חוויה של נטישת האדם המת את אלו שנותרו חיים. ההסבר לפיו המת נמצא בשמיים יכול להיות מבלבל מאוד עבור ילדים, כמו יש בו מסר שהאדם המת פשוט נמצא במקום אחר. בפרשנות חופשית של ילד עולה השאלה מדוע הוא לא יורד משם? האם הוא בוחר בזה? האם הוא נוטש אותי? האם השמיים מסוכנים וצריך להתרחק מהם כדי שלא נעבור לשם ואז לא נחזור? אני חושב שהקבורה מסמלת את הסופיות, את הפרידה, ושהקבר מהווה אובייקט חיצוני דרכו אנו יכולים לתקשר את הרגשות שלנו כלפי המת וכלפי המוות. באופן כללי אני חושב שכל הורה צריך להסביר לילדיו באופן התואם את אמונותיו שלו, מבלי להכחיש את העובדה הכואבת שאדם שמת לא ישוב. בברכה קובי