לא יודע מה זה לא

בני בן 3.7 שנים אח בור לתינוקת בת 4חודשים בזמן האחרון כל דבר מתבטא אצלו בבכי עשהופך לבכי היסטרי ובסוף הוא בוכה ולא מבין על מה הוא בוכה .למשל בשבוע שעבר היינו ביום הולדת הוא נהנה והשתתף ולבסוף הוא קיבל בלון בצורה של חרב . בדרך הביתה הוא שיחק עם הבלון בדקה והסברתי לו שהוא יתפוצץ,לבסוף הבלון התפוצץ והתחיל בכות ורצה שנחזור ליום הולדת כדי לקבל בלון דש הסברתי לו שהיום הולדת נגמרה ושהוא היה צריך לשמור על הבלון.הבכי השיל ד הבית ובבית אמרתי לו שאם הוא לא ירגע הוא יכנס לחדר ויצא רק שהוא ירגע הכנסתי אותו לחדר והוא לא הפסיק לבכות הבכי נהפך להיסטרי עד שכמעט נחנק נגשתי אליו וחיבקתי אותו והוא נרגע.מהבכי נהייה לו כאב ראש חזק. דוגמה נוספת למשל כשהוא מסיים לשחק בחדר אני מבקשת שיסדר אחריו הוא אומר לא רוצה אז אני מסבירה לו שהוא לא יוצא עד שהכל מסודר ואז הוא מתחיל לבכות ואני לא מוותרת ובסוף הוא מסדר אחרי בכי וצעקות ממני. כל המלחמה הזאת מתישה אותי ולא היה לי את זה איתו רק בזמן האחרון כשאנחנו אומרים לו לא אז הוא בוכה איך אני מתמודדת עם זה

שלום ליאת, כניסה של אחות חדשה למשפחה היא אירוע משמח ומורכב כאחד. לא רק עבור הילד הבכור אלא גם עבור ההורים. רמת הפניות יורדת, הצרכים של התינוקת החדשה גוזלים לא מעט זמן ואנרגיות. מאוד ייתכן שבנך מגיב לשינוי בבית, שהוא חש פגוע וחושש לאבד את מקומו. אני חייב להדגיש שעל אף שהוא הילד הבכור אנחנו מדברים כאן על ילד מאוד קטן. חשוב לי להדגיש את זה מכיוון שבדוגמאות שאת מתארת אני שומע ציפיות שהן חשובות אבל אולי קצת מוקדמות לגילו. אני מציע לנסות ולראות את העולם דרך עיניו שלו. הוא חווה ירידה בתשומת הלב, רואה את האהבה שאת מעניקה לבתך, חש בירידה בזמינות לצרכיו ואולי לפעמים גם קצת בחוסר סבלנות שהוא טבעי תחת העומס והמושקעות בתינוקת החדשה. את כל זה הילד מתרגם לחרדת נטישה, לפחד מלאבד את האהבה שלכם, את המקום שלו בבית. הבכי על הבלון שהתפוצץ והרצון שהדברים יחזרו להיות כפי שהיו הוא טבעי לגילו. אך אולי לא סתם בחרת בדוגמא הזו, אולי היא מייצגת משהו בחרדה של בנך ואולי גם אצלך- שמשהו נהרס ויש רצון שישוב להיות כפי שהיה. בנוסף לזה, זה לא תמיד נוח ונעים שילד אומר "לא" אך זהו שלב התפתחותי חשוב. היכולת לומר "לא" מעידה על נפרדות, התפתחות והבנה, שלב בו תחושת האוטונומיה מתחילה להתגבש. מאבק על סידור החדר הוא אחד הביטויים השכיחים לזה, אני לא מכיר הורה שהצליח להתחמק ממנו... אני יכול להבין את תחושת המותשות הרבה שהסיטואציות שתיארת העלו בך, לכן אנסה להציע דרכים אחרות להתמודדות עם המצבים האלו. אני מבין את הרצון שלך לסייע ולעזור לבנך ללמוד ממעשיו, להסביר שאם הוא משחק בבלון מבלי להיזהר הוא עלול לפוצץ אותו, אבל אני חושב שבאותו הרגע הוא אינו פנוי כדי להבין זאת. הוא כל כולו מוצף ברגשות התסכול העצב והכעס על אבדן הבלון. פתחת בכך ש"הוא בוכה ולא מבין על מה הוא בוכה". נראה שהוא זקוק לך על מנת להבין זאת. לצד הקניית הגבולות, הייתי מנסה לשלב גם תגובות רפלקטיביות, שמטרתן מצד אחד לתת תוקף לחוויה ולשקף את מצוקתו, ומצד שני לתת לגיטימציה לרגשותיו. למשל, כשהבלון התפוצץ הייתי מנסה לחבק אותו ולומר לו: "זה באמת מאד מעצבן/מכעיס/מעציב שהבלון התפוצץ" ולהציע לו משחק חלופי. את המסר החינוכי הייתי שומר לפעם הבאה בה ישחק בבלון או בכל חפץ עדין אחר, להזכיר לו ולהציע לו להיות זהיר יותר. לגבי סידור החדר- שוב, לצד ההסברים על כמה זה חשוב לסדר את החדר, אפשר לשהות אתו ביחד ולעזור לו, ואפילו להפוך את זה לסוג של משחק שהופך את החוויה לזמן איכות. יתכן כי בפעמים הראשונות בהן תנסי לשנות את גישתך, הבכי לא יתמתן, אולם אם תצליחי להיות עקבית בכך (וזה לא פשוט כלל...), סביר להניח שהוא יפנים ויצליח לעשות בכך שימוש. לסיום, חשוב לזכור כי זו תקופה רגישה אצל בנך, לכן נסו להיות ערניים ולהקדיש לו את מרב תשומת הלב לה אתם מסוגלים. חזקו אותו על התנהגויות חיוביות ובעיקר חבקו אותו המון המון. בברכה קובי.

רק מילה אחת יש לי לומר תודה :-)