רגזנות

שלום יש לי בן 6 ו4 חודשים בגן חובה לאחרונה הילד מגיב כול הזמן בעצבים דוגמא אני משחק איתו משחק והוא מפסיד הוא מתחיל להתעצבן ולבכות לא מקבל הפסדים ואכזבות גם עקשן מאוד מה זה אומר מה עלי לעשות

אם זה קורה רק לאחרונה הייתי ממליץ לבדוק ולחשוב קודם כל האם קרה משהו לאחרונה בבית, במסגרת חינוכית. הייתי גם מציע לבדוק במסגרת החינוכית אם מגיב באותה צורה וגם בודק בבית האם רק מולך מגיב כך או גם מול דמויות נוספות. במידה וקרה משהו או חל שינוי כדאי לבדוק האם זה משהו שאפשר לשנות או לעזור לו להבין מה קרה, לתווך לו זאת ולעזור לו לחשוב על דרכים להתמודד. בנוסף כדאי לנסות לשקף לו את הכעס והתסכול שלו כאשר מפסיד, לנסות לבדוק איך מרגיש ומה חושב על כך ולנסות לעזור לו לראות זאת העוד דרכים, למשל שהפסד אינו אומר שהוא לא טוב וכו. הייתי מסביר בפשטות שלעיתים מפסידים ולעיתים מנצחים. חשוב לשים לב שיש לו באמת גם ניצחונות מולך לעיתים.

שלום אוריה, לילדים קטנים יכולת גדלה והולכת להתמודד עם תסכולים, ולנו - ההורים - תפקיד חשוב בתרגול ושכלול היכולת הזו. כישלון או הפסד במשחק הם דוגמא מצויינת לתסכול, וזו הזדמנות נהדרת לתרגול. כמו שכתב לך אלעד, חשוב לתקף את חוויית האכזבה ("זה באמת קשה להפסיד, גם אני לא אוהב כשמנצחים אותי"), אך לתווך ולווסת (להסביר מה אפשר לעשות ואיך אפשר להגיב במקרים של תסכול ואכזבה). אם התגובה הקשה שלו מוגבלת רק למצבי כישלון והפסד, הייתי מנסה להבין מדוע. האם הוא התרגל ל"ליטרת ההתפעלות" שלכם, ומרגיש שרק כך הוא אהוב, שווה או מוערך? האם הוא חושב שניצחון הוא עדות לחכמה או כישרון? אם כך הדבר, הייתי פועלת לשינוי תפיסות אלה, אפילו תוך הדגמת השרירותיות של משחקי קוביה ("מה זה אומר אם ניצחתי אותך בסולמות ונחשים, האם זה אומר שאני יותר חכם? יותר מוכשר?"). במקביל, הייתי ממתנת את תגובות ההתפעלות במצבים של ניצחון. הדגישו את הכייף שבמשחק המשותף ופחות את התוצאה הסופית. אם אתם חשים שהוא מגיב קשה גם למצבי תסכול אחרים (לאו דווקא להפסד במשחק), יש טעם להתחיל להתעקש מעט יותר על הגבולות, ו'לאמן' אותו במצבים של התנגשו רצונות, מבלי לוותר. תוכלו למצוא בפורום זה התייחסות גדולה לנושא הגבולות, ואני ממליצה מאד לדפדף ולקרוא. בברכה ליאת