פרידה או זוגיות לקויה

יש לי 2 ילדים בן 6 ובת 3. ביני ובין בעלי אין שום יחסי זוגיות מזה שנתיים. אנחנו אף ישנים בנפרד. רב הזמן אנחנו בשתיקה. אין מריבות או צעקות. אני רוצה להיפרד אך חוששת מההשפעה על הילדים שמאוד קשורים אליו(הוא אבא מאוד מעורב ופעיל) אולם מצד שני חוששת מאוד מההשפעה של זוגיות לקויה כל כך על חייהם הבוגרים. אין לנו בעיה להמשיך לחיות יחד אך לא הייתי רוצה שתפיסת הזוגיות שלהם תהיה מעוותת כל כך. חברה הציע להסביר ם פרודים אך חיים יחד באותו בית. מה נכון לעשות? מה יגרום הכי פחות נזק?

שלום רונה, נדמה לי שלפני השאלה "מה נכון לילדייך או מה יעשה להם פחות נזק", ראוי לשאול מה נכון *לך* או לאביהם, כבני אדם (ולאו דווקא כהורים). אין ספק שלילדים עדיף לגדול במסגרת משפחתית חמה ומאושרת, עם אמא ואבא שאוהבים אותם ואוהבים זה את זה. במציאות, יש הרבה מאד וריאציות על המושג משפחה, וכנראה שהמצב האידיאלי לא תמיד מעשי אצל כולם. את יודעת, יש ילדים שעוברים טלטלות רבות בחייהם, ולמרות זאת הם גדלים להיות אנשים בריאים ושמחים, ויש כמובן גם את כל האפשרויות האחרות. נדמה לי שהאפשרות בה בחרתם - לחיות בבדידות וניכור תחת קורת גג אחת, רק כדי לא לגרום נזק לילדים - היא לא בהכרח המוצלחת מכולן. מציעה לך להגיע להתייעצות עם פסיכולוג/ית קליני/ת (לאו דווקא של ילדים), ולחשוב ביחד איך תוכלי ליצור עבור עצמך סביבה מיטבית. אני מאמינה שכאשר ההורים שלמים ומאושרים (ביחד או לחוד) איכות החיים של הילדים משתפרת בהתאם. בברכה ליאת