חשיפת ילד לנושא המוות

הי ליאת, קראתי בעבר את תשובותייך בנושא חשיפת ילדים לסוגיית המוות ועל האני מאמין שלך בעניין. התחברתי לרוב הדברים שציינת, אולם הפן שחששתי ממנו יותר מכל הוא סוגיית הקבורה. והנה זה קרה, בהקשר של אבי שנפטר לפני שלוש שנים ושהבן שלי החל לשאול עליו. אחת השאלות הראשונות שהוא שאל אותי היא "איפה נמצאים האנשים שמתים". אני חושבת שלהכיל רעיון של קבורה באדמה בגיל כזה זה קשה מאוד לעיכול. מצד שני, אני לא מאמינה באלמנט הרוחני המתלווה לעניין כך שלא אמציא לו סיפור על עניין השמיים. בינתיים אמרתי לו שיש מקום מיוחד שבו הם נמצאים אבל שאף אחד לא באמת יודע איפה הוא, רק מי שמת יודע. איך את מציעה להציג את הנושא? בנוסף, הוא שאל איך המתים חוזרים או משהו דומה אז אמרתי לו שאי אפשר לחזור מהמקום הזה ואז הוא שאל אם זה מקום סגור או פתוח והחל לדמיין מקום קונקרטי כנראה ושאל על כך שוב ושוב, חוסר האונים של אי היכולת לחזור הטריד אותו כנראה. אשמח לעזרתך בעניין שתי תת-הסוגיות האלה. הוא זוכר כל מילה וכל רעיון וכל תיקון של רעיון ולכן חשוב לי לברור מילותיי בקפידה. מודה לך מאוד...

שלום רב, נושא הקבורה, כאשר הוא מוצג באופן ענייני ופשוט, אינו קשה לעיכול יותר מן הדברים עליהם כבר דיברת. כשעולה נושא המוות, אפשר לחזור ולהדגיש בפני הילד את העובדה שהמת אינו מרגיש דבר, אינו חש כאב,ואינו חוזר לחיות בתוכנו. אפשר לומר בהקשר זה ש"את המתים קוברים בבית הקברות" (תתפלאי, ילדים יודעים על רעיון הקבורה באדמה מגיל צעיר מאד, ומקבלים אותו כפשוטו. הפחד והרתיעה הם של המבוגרים!). אני חושבת שאפשר (וצריך) לקחת גם ילדים קטנים לבית הקברות (לא למעמד הקבורה שהוא באמת קשה לכולנו), להראות את המצבה של האדם האהוב, לתת לילד להניח אבן, להשקות את העציצים, ולקחת חלק בטקסי הזיכרון המשפחתיים הנערכים בבית הקברות. שלא נדע צער ליאת