קשיחות יתר

שלום ליאת, שאלה כללית אבל מטרידה. איך אנחנו יכולים לדעת אם אנחנו לא קשים מדי עם הילד? כלומר, מעבר לתחושת הבטן שהיא לעיתים מטעה ומן הסתם מלאה ברגשות שאינם אובייקטיביים, איך אפשר לדעת איפה עובר הקו בין הצבת גבולות, משמעת, וכו' לבין נוקשות יתר, ביקורת מוגזמת, הקפדה יתרה על דברים שאולי צריך להתייחס אליהם כטפלים? האם האינדיקציה מתבטאת בילד עצמו ואם כן - איך מזהים בהתנהגות שלו את ההגזמה שלנו, אם אכן קיימת? (אני מדברת על רוח, על גישה כללית, לא על תחום ספציפי) המון תודה

את יודעת, האסוציאציה המיידית שעלתה בדעתי היא ההחלטה מתי להפסיק להקציף שמנת כדי שלא תהפוך לחמאה. לא תמיד קל להנחות מישהו מתי זה הרגע הנכון. פסיכולוגים נוהגים להשתמש במטריצה הזאת - חום ואהבה: נמוך גבוה גבולות ומשמעת: נמוך גבוה המיקום הנכון בטבלה הוא זה המשקף רמות גבוהות של חום ואהבה, יחד עם הקפדה על משמעת וגבולות. על מה מתעקשים ואיך, זו כבר שאלה של ערכים, תרבות, אישיותו של ההורה, אישיותו של הילד, אופי התקשורת ביניהם, ועוד. בעיני, הורה מודע, הפועל מתוך רציונל חינוכי ברור ועקבי, ויודע להעביר אותו בצורה מכבדת אל הילד, הוא בכיוון הנכון. אם אנחנו מוצאים את עצמנו משתמשים הרבה בענישה, באיומים, בצעקות או באולטימטומים, יש סיכוי טוב שהשמנת הפכה לחמאה. אם הילד שלנו נראה כנוע, מרצה, מדוכא ומנומס מדי, גם אז יצא שכרנו בהפסדנו. בדומה, ילד מפונק, חצוף, בכיין ותובעני, מאותת לנו שברחנו לתא הלא נכון בטבלה. כאשר התקשורת שלנו עם הילד נשארת נעימה, מכבדת ויעילה, וכאשר רגעי הנחת רבים ותכופים מרגעי התסכול, העויינות והכעס, נוכל לשער שהצליח לנו. מה את אומרת? שלך, ליאת

ליאת, תודה על התשובה המקצועית והמעניינת. דעתי לא נחה כי אני מתקשה לשפוט אם הילד כנוע, מרצה, מדוכא ומנומס מדי. לא הייתי אומרת שהוא כנוע, אבל הוא בהחלט מציית לסמכות ומחזיק מסמכות מבלי לערער עליה, גם הסמכות טועה בשיקול הדעת (דוגמאות קונקרטיות מגננת בעייתית. בעיניו היא תמיד צודקת). מנומס מדי לא הייתי אומרת, הוא ביישן מכדי להיות מנומס, יותר בכיוון של התנהגות נמנעת. "שלום" ו"תודה" הוא ממש מתבייש לומר, הגעה למקומות מוכרים (גן, סבא וסבתא) תמיד מלווה אצלו במבוכה בכניסה ובהתחבאות. הוא לא מספיק בוכה (פיזיולוגית) לטעמי וזה מאפיין אותו עוד מהיותו תינוק, הוא יכול לשבת ימים שלמים כשמשהו כואב לו בגן (אוזן, בטן, רגל) ולא לומר את זה לגננת אלא לספר לנו בדיעבד שכל היום כאב לו. מדובר בילד סופר אינטיליגנט, סופר מפותח, סופר רגיש. לא יודעת אם כל הנ"ל שייך לעניין אבל בהחלט יש אלמנט של מופנמות שמעורר בי שאלות.