פעוטה שובבה - הצבת גבולות

שלום רב, בתי, הקטנה מבין שלושה, ילדה מאוד אנרגטית ופעילה. היא עוברת ממקום למקום ומחפשת תעסוקה או יותר נכון איפה לחטט , מה להוציא מהמגירות , נוגעת בכל דבר. אני מוצאת את עצמי אומרת כמעט לא ואסור על כל דבר , היא מוציאה דברים מהמגירות והארונות וזורקת על הריצפה, כשאני מבקשת ממנה לאסוף ולסדר היא אינה מקשיבה, מביטה בי וממשיכה בכוונה לעשות זאת. אני רוצה להתמקד בלא לגבי דברים עקרוניים , איך אני גורמת לה להקשיב ? כשאינה מקבלת דבר מה או כשאני לוקחת לה דברים שאסור לה לגעת בהם היא פוצחת בצווחות. מה לעשות?

שלום עינת, אני מתנצלת שחיכית קצת. את צודקת כשאת מעלה את הצורך למנן גם את אמירות ה"לא, אסור!" שלנו. בית צריך להיות מותאם בצורה סבירה לנוכחותם הלא-תמיד-זהירה של פעוטות. כאשר אנחנו מוצאים את עצמנו מעירים יותר מדי, שווה לבחון את האפשרות לסלק זמנית חפצים שבירים/מסוכנים מהישג ידם של הקטנטנים. הערות תכופות מדי, גם כשהן מוצדקות, יוצרות זילות של המילה, ובמקרים מסוימים גם זילות של הסמכות. לכן, ההמלצה כאן (ברוח פרקי אבות) היא "אמור מעט ועשה הרבה". כלומר - כאשר זיהית מהו הדבר ה'עקרוני' עליו את בוחרת להתעקש, אמרי את ה"לא" פעם אחת בלבד, ואז, במקרה של הפרה - פעלי! כדי להמחיש למה אני מתכוונת, חשבי כיצד היית מגיבה לו הייתה מתקרבת לאש, רצה לכביש, או מתקרבת רטובה לכבל חשמלי. זוהי, כמובן, דוגמא קיצונית, אך היא מדגימה את הנחישות שלנו מול דברים שחשובים באמת. הצרחות שלה לא צריכות להרתיע אותך מלעמוד על שלך. כשהיא תלמד שאינך מתרשמת מבכי, ושאת מתכוונת ברצינות ל"לא" שלך, יירגעו גם הפרובוקציות. אשמח לשמוע עדכונים. ליאת