ילד בן 3 - רגרסיה בהתנהגות.

בני בן שלוש. התפתחותו תקינה.... בחודש האחרון אני שומעת תלונות גם מהננת וגם מרגישה בבית שהוא יותר ויותר מוותר לעצמו ואומר "לא יכול. תעזרו לי". למשל ידע לנעול נעליים אך כעת מתעקש שמישהו ינעל/יחלוץ לו נעל אחת והוא ישלים את השניה. בגן הקודם התלבש לבד, אך כעת מתחיל ליבב לא יכול ואני מפאת החורף ומפאת העובדה שיש אחות קטנה ביית שגם דורשת תשומת לב מוותרת ונכנעת. בגן לאחר מנוחת הצהריים מתקשה לנעול נעליים וכאשר יש מעבר מפעילות אחת לשניה כמו ללוש בצק לבד מתחיל לבכות... קשה לי. אני לא מצליח. הגננת אומרת לעזוב אותו ולא להתעקש במה שלא הכרחי. לי מאוד מפריעה הנסיגה אחורה. לאסוף צעצועים - דבר שהיה בשגרה תוך מספר דקות הופך כעת מריבה עצומה של אני לא מצליח אני לא יכול (לאסוף לגו לתןך השקית לא מצריך יכולת). מבחינת התפתחות- מרכיב כבר פאזלים של למעלה מ70 חלקים.... לבדו.ץ דמיון עשיר במיוחד. קליטה מהירה של שירים. אוצר מילים מתאים לגיל. מה לעשות? אני מפחדת שייצבור פערים בגן (הוא יליד ספטמבר ונחשב בין ה"קטנים"...) תודה. נ.ב האם שיטת המדבקות עוזרת? לבנות לוח וכל מה שיצליח לבדו- שיקבל מדבקה ?!?

שלום רב, על פניו, לא נראה לי שמדובר בבעיה ממשית של חוסר יכולת, או במשהו שעלול לגרום לפערים כלשהם בינו לבין חבריו. זה נשמע לי יותר כמו 'התיילדות' אינסטרומנטלית (על מנת להפעיל אתכם ולזכות בהתייחסות מיוחדת). העובדה שיש בבית אחות קטנה מחזקת אצלי את קו המחשבה הזה. מציעה להקשיב למה שנח תחת ה"אני לא מצליח" (בקשה לנחמה, לעידוד, לתשומת לב, לטיפול פיזי חם ותומך, כמו של קטנים...), להיענות לצורך הזה, ועם זאת, לגרום לו להבין שכדאי ומספק יותר להיות גדול ויכול. אז גם אני ממליצה להניח לו ולא להתעקש על פעילויות מורכבות, ועם זאת, לא לאפשר לו לשחק בשפע משחקים, למשל, אם אינו מסוגל לאסוף אחריו. בזה לא הייתי מוותרת. שיטת המדבקות רלוונטית רק כשמדובר בעיצוב התנהגות, ולא הייתי עושה זאת ללא התייעצות והדרכת הורים של פסיכולוג ילדים. בברכה ליאת