חרדת קקי

בני בן ה-4 גמול מטיטול כבר כשנה אך חרד לעשות קקי מחוץ לבית. בבית הוא בדרך כלל עושה בשרותים אך מבקש שיבואו אותי, יביאו מגבונים. הוא מוכן לנקות את עצמו לבד אך מבקש שיבדקו אם הוא אכן נקי. גם בבית לפעמים מתלכלך לו התחתונים כי הלך קצת מאוחר לשרותים או נרטב לו כאשר ישב בשרותים. כל זה נסבל בבית אך מחוץ לבית או ליתר דיוק כאשר אמא לא לידוק הוא לא עושה בשרותים. הוא כנראה מתאפק פעמים רבות הוא מצליח אך לפעמים חוזר עם תחתון מלוכלך קצת. וכך גם בגן לא עושה מתאפק ולפעמים קצת מתלכלך. אני מצייקת אותו במגבונים ותחתונים נוספים וכאשר הוא מלוכלך הוא מבקש שיביאו לו או התיק והוא מתנקה ומחליף תחתונים. אך קורה שהוא צריך להחליף כמה פעמים ביום כי הוא כנראה התאפק הרבה באותו היום. דיוחו לימהגן שהוא תמיד לחוץ בשרותים ומפחד להשאר מלוכלך. יש לי הרגשה שזה לא בשליטתו כל המצב והוא מאוד רוצה להצליח לעשות בשרותים. מה עושים כדי לעזור לו?

שלום יעל, נדמה לי שלא מדובר בחרדת קקי, אלא בחרדה מלהתלכלך בקקי. בדר"כ חרדה כזו אינה נוצרת בחלל ריק, והיא קשורה גם לרתיעה של ההורה עצמו מלכלוך. לפעמים, כשההורה עסוק מאד בנושא, חוזר ומנגב לילד את הטוסיק אחרי שהוא עצמו ניגב, או מציע מגבונים במקום נייר טואלט, עובר מסר לפיו הקקי הוא מלוכלך ומזוהם, ושאין מקום לפיספוסים בנושא. כרגע, חשוב לנסות להרפות מעט, ולאפשר לילד מגע תכוף עם חומרים רכים ומלכלכים (חימר, פלסטלינה, דבק, צבעי אצבעות). במקביל, לנסות לא לתת פוקוס רב לנושא, ולשדר לילד מידה של 'חופש' סביב הקקי. גם אם ברח לו קצת, לא הייתי עושה מזה סיפור גדול. במידה ואת מרגישה שאתם בסחרור, או אפילו בסוג של מאבק, או אם הקקי ממלא חלק נכבד מהתקשורת שלכם - פני להתייעצות עם פסיכולוג ילדים קליני. בהצלחה ליאת