בתי בת 6 מפחדת שאמות

שלום עינת, ניסיתי כמה פעמים לכתוב לך, אבל מאוד קשה לי עם הנושא הזה. הפעם אזרתי אומץ - אני שוטרת (לדעתי זה מאוד רלוונטי לבעייה) ובתקופה האחרונה בתי, בת השש, מרבה לדבר איתי על הפחד שלה מכך שאמות באופן פתאומי, היא גם ציינה בפני מספר תרחישים שעוברים בראשה (תאונה בדרך הביתה, ש"הרעים" ישיגו אותי וירו בי, שיקרה לי משהו נורא בבית או במקום העבודה...). כשהיא מתחילה לדבר על הנושא, זה בדר"כ מלווה בבכי היסטרי, ולא משנה מה אני עושה לוקח זמן עד שהיא נרגעת. היא סיפרה לי שזה קורה לה בדר"כ בגן או כשהיא בחוג, כשבשלב מסויים היא מאוד מתגעגעת אלי ואז מגיעה גם המחשבה שאולי יקרה לי משהו נורא ואני אמות ואז היא לא תראה אותי לעולם ותתגעגע אלי כל החיים, או לחילופין שהיא תחזור הביתה ואז היא תראה שאני מתה (פרפרזה לדברים שהיא אומרת לי). היא מציינת תסריטים מאוד מפורטים ומדאיגים (אותי לפחות), הלב שלי מחסיר פעימה כשהיא מדברת איתי על זה. ממש קשה לי לראות אותה חסרת אונים, זו ילדה עם טונות של שמחת חיים, היא מצחיקה, סוחפת, חכמה מאוד (מחוננת) ובעלת אינטיליגנציה רגשית מפותחת מאוד. לא משנה מה אני אומרת לה היא תמיד מוצאת טיעונים שמחזקים את הפחד שלה ולכאורה מחלישים את התשובות שלי. אני מוכרחה לציין שהיא האמצעית, יש לה אחות שגדולה ממנה בשנתיים ואח צעיר שנולד לא מזמן... האם זה חלק מההתפתחות הטבעית והתקינה? מה לעשות? מה לענות? אני בעצמי בוררת את המילים כשאני עונה לה כדי לא להגיד חלילה משהו שעשוי להתפרש אצלה לשניים, או יותר, כיוונים. אני מאוד אודה לתשובתך.

ערב טוב, חרדות מוות מאד אופייניות לגיל 5-6, ובמקרה של בתך נוסף גם ממד מציאותי בשל אופייה של עבודתך. כמו במקרה של כל פחד אחר, ההמלצה היא לא להיטלטל עם הילד, ולהישאר רגוע ונוסך ביטחון ככל האפשר. תוכלי לומר לבתך שסכנות הן אכן חלק מהחיים, ואיש אינו מוגן מפניהן לחלוטין. עם זאת, אנחנו יכולים לשמור על עצמנו, להיזהר בכביש, להישמר מה"רעים" בעזרת שוטרים, סוהרים ואמצעי זהירות סבירים. אין טעם לומר "לא יקרה לי כלום" כי זה טיעון לא נכון ולא משכנע. האמת היא טיעון שאינו מתפרש ליותר מדי כיוונים: הסיכוי להיפגע קיים, אך הוא קטן מאד, ורוב האנשים מצליחים לחיות בשלום שנים רבות יחד. תוכלי לומר לה שגם את עצמך לא רוצה להיפגע, ועושה הכל כדי לשמור על עצמך, כמו שהיא שומרת על עצמה, ואת סומכת עליה שהיא בסדר גם אם היא רחוקה ממך. עמדה שקטה ועקבית כזו, תרגיע אותה בסופו של דבר, יש להניח. אם החרדות נמשכות, תוכלי להתייעץ עם פסיכולוג ילדים ולקבל הדרכה יותר מפורטת. מאחלת לכולנו חיים שקטים, בריאים וארוכים :-)) ליאת

תודה רבה ליאת, אני משתדלת לנהוג כהמלצתך והאמת היא שזה די עוזר...:-) היא מצליחה להרגע מהר יותר ומבינה את מה שאני מסבירה לה. תודה על תשומת הלב והתגובה יום נעים