תלמידת כיתה ח

ביומן קריאה שהגישה לי תלמידה היתה משימה לבחור דמות ולהרחיב עליה על פי הדמיון.התלמידה בחרה להרחיב על מלכת השיכבה המתוארת בסיפור כדמות רעה , מנצלת תלמידים ובוגדת. התלמידה סיפרה על פי דמיונה כי כשהיתה מלכת השכבה בת 5, סבא שלה מצד אביה בא לבקר. לילה אחד הוריה יצאו למסיבה והיא וסבה נותרו בית לבד.מאז שהסבא נכנס לחדר השתנו חייה. סבא שלה נגע בה בניגוד לרצונה, והיא בכה וצרחה שעה שלמה, עד שהוא עזב אותה. הוא איים עליה שתשתוק. במשך 8 שנים זה נהיה יותר גרוע והיא שתקה. כשהיתה בת 13 נפטר סבה מדום לב ולפני מותו אמר לה: לא מגיע לך להיות אהובה, לא מגיע לך שמשהו יאהב אותך. את תגדלי להיות ילדה בוגדנית לא אהבה, אישה קרה עם לב קרח, ויגיע לך כל מה שיקרה לך. למעשה מדובר בילדה שאוהבת לקרוא ספרים, והיא מוכרת לי כתלמידה שלא מרוצה מצבה החברתי, יש לה חברות אך לא מספיק לדעתה. היא הבת הצעירה במשפחה שבה 3 אחים גדולים ממנה.מה דעתך? האם הסיפור הוא פרי יצירתה? האם הוא מעולם התוכן האישי שלה? אני המחנכת שלה שנה שניה ובשנה שעברה היתה בוכה בשיעורים לא הסבר. ליועצת סיפרה על מצבה החברתי-יש לה חברות אך רק למראית עין. מה לעשות? האם לשתף יועצת? איני רוצה לפגוע באימון שלה בי. בכיתה סיפרה כי הדמות שלה בסיפור נאנסה ע:י סבה. וגיחכה על כך. חברותיה פקחו זוג עינים והתפלאו. אנא יעצי לי

שלום רב, כאשר ילדים מפזרים "פירורי לחם על השביל", כרמזים או סימני דרך, אני רוצה להאמין שיש שם משאלה שמישהו גם יראה אותם ויתייחס. ממליצה לך לפנות ליועצת, לשתף אותה בחששותייך, ולחשוב יחד כיצד לדובב את הנערה. מאחר והתוקף (הפוטנציאלי) כבר אינו בין החיים, אין כאן שאלות משפטיות, אלא רק פסיכולוגיות. אם הילדה אכן עברה תקיפה מינית, יש חשיבות לטיפול הרגשי ולעיבוד הטראומה. המטרה היא לשדר זמינות, דאגה ואכפתיות, וליידע את הנערה שיש לה כתובת. פני ליועצת ללא דיחוי. בברכה ליאת

בשיחה עם היועצת התלמידה הכחישה מכל וכל את הדברים וייחסה אותם לדמיונה העשיר. האם בכל זאת לשתף את האם בעיניינים? התלמידה מתנגדת לטיפול רגשי. מה את מציעה?