דם, דפרדע

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים

25/12/2012 | 22:56 | מאת: הגר

שלום ליאת, הרבה זמן לא התייעצתי.... שגרה נעימה ובריאה עוברת על כוחותינו. והנה בכל זאת דילמה: בתי בת החמש מתחנכת בגן חובה בקיבוץ. יש לה חברות רבות, הולכת בשמחה לגן, הכל יופי. יש לה חברה מהגן מלאת כינים ברמות כל כך קיצוניות עד כדי פצעים בקרקפת מרוב גירוד. לפני מספר שבועות כשהיתה פה ישבה לצייר, נגעה בראש, והופ- על הדף טיילו להן שלוש כינים בגודל של חולדה... פניתי לגננת- מסתבר שהתופעה ידועה, התקיימו שיחות עם ההורים, ללא הועיל. אני חיה בשלום עם זה שכינים הן חלק מההוויה בגן, לשמחתי הבנות של עוד לא נדבקו (שיער אסוף, סירוק יומיומי אחרי המרכך במקלחת, וטיפות רוזמרין בבוקר). הבעיה היא כשבתי רוצה להזמין את אותה חברה. מצד אחד- הלב נשבר- אני יודעת שהרבה הורים לא מוכנים שהיא תתקרב בגלל הכינים (מדובר באמת בתופעה לא נורמטיבית מבחינת הכמות וחוסר הטיפול) אבל אני מתםתלת בחוסר נוחות בכל פעם כשאני ממציאה תירוץ למה היום אי אפשר, וגם מחר לא... הן הרי לא מטומטמות ורואות שחברות אחרות כן מגיעות אלינו. התייעצתי שוב עם הגננת שהציעה להזמין אותה ולהיות יחד בגן משחקים, בכלבו, במקומות כייפיים שהם לא הבית ואז זה לא נורא. אבל הבת שלי רוצה להזמין הביתה. הגננת אמרה שהיא מציעה להמשיך ולהתחמק ואז ההורים אולי יבינו שהילדה משלמת מחיר חברתי. אני לא מוצאת תשובות עבור בתי שמבינה שמשהו מוזר בעובדה שדווקא לה אני לא מאפשרת להגיע אלינו, וגם כואב לי הלב על הילדה החמודה, אבל הזכרון הויזואלי של הכינים הע-נ-ק-י-ו-ת על הנייר בפינת האוכל אצלנו- אןף. איך לדעתך כדאי לי להתנהל מול בתי/הילדה/ההורים? תודה, הגר

לקריאה נוספת והעמקה
28/12/2012 | 17:37 | מאת: ליאת מנדלבאום

היי הגר, טוב לראות אותך כאן מפעם לפעם, זה נותן תחושה של בית גם לי... את מעוררת נושא כאוב, של ילדים המשלמים מחיר על החלטות משונות של הוריהם. ילדי הכינים, כמו גם הילדים שאינם מחוסנים, עלולים לסבול מדחייה והרחקה, שמקורם בפחד ואי נוחות של הורי הילדים האחרים. בעיני, אין דרך 'נכונה' מלבד האמת הפשוטה, אותה אפשר להציג להורים (לא לילדה!) בכנות, מבלי לנסות לייפות מדי את הדברים. הייתי אומרת להם במלוא הכנות שתצליחי לגייס, שאתם מאד אוהבים את הילדה שלהם ותשמחו לארח אותה בביתכם תמיד. עם זאת, בשל מצב הכינים שלה, והרצון שלך להימנע מהדבקת הבנות שלך, את נאלצת לסרב לה עד שהראש יהיה נקי. תוכלי להציע לה עזרה במבצע, כחברה, ולשמוח יחד איתה בניצחון בני האור על בני החושך. בהצלחה ליאת

28/12/2012 | 18:49 | מאת: הגר

מנהל פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים