פחדים

ליאת שלום! ביתי בת שנה ועשרה, ילדה חכמה, זריזה, פעילה, ובאופן כללי מתפתחת יפה. לפני כ4 חודשים היו לה פחדים שהרופאה הגדירה כחרדת נטישה, היא לא הסכימה לעשות שום דבר לבד אלא רק בליווי צמוד שלי או של בעלי, בעזרת סירופ פסיפלורה ושבועיים של פינוק משנינו (ללא גן) היא חזרה לעצמה. לפני כשבוע הופיעו פחדים שונים, היא מפחדת להתקרב למדרגות (אף פעם לא הסכימה לרדת בעצמה, אבל עכשיו מבוהלת להתקרב) מפחדת ללכת ברחוב אלא רק בידיים או בעגלה, מפחדת לרדת מהכיסא שלה לבד (כשהילדה מפחדת רואים שהיא מבוהלת ולא סתם מתפנקת) מפחדת להישאר לבד בלילה ולישון, מסוגלת להישאר ערה שעות כדי לוודא שאנחנו לא יוצאים מהחדר, ובנוסף התיאבון שלה גבר בצורה משמעותית (שזה יכול להיות דבר חיובי, אבל זה מאוד לא מתאים לה) בעיקרון הופנינו למכון להתפתחות הילד (יש לנו שלושה חודשים עד שהתור יגיע) אבל אנחנו לא יודעים מה לעשות, האם להיכנע לפחדים ולדוגמא לישון איתה בלילה או שהדבר רק יעמיק את הפחד? מה בעצם עושים בינתיים? תודה מראש חני

שלום חני, פחדי ילדים הם עניין נפוץ וטבעי, כשאופיים ועוצמתם עוקבים בהתאמה אחרי ההתפתחות הקוגניטיבית. כאשר הילד הקטן מיטלטל ונסער בשל פחדיו, מוטב שתגובת הוריו תישאר רגועה ככל האפשר, וכך גם שגרת יומו. אם - בגלל הפחדים - הילד זוכה לפתע בהטבות והקלות יוצאות דופן (כמו שבוע חופש מהגן או שינה במיטת ההורים, או תשומת לב בלתי פוסקת), הרי שבאופן כלשהו יהיה לו קשה יותר לוותר עליהם. פסיכולוגים קוראים לזה "רווח משני". לכן, כשאתם נתקלים בהתנהגות מפוחדת, השתדלו להישאר עניינייים: הרגיעו ככל האפשר, הביעו אמון ביכולתה להתגבר, והשתדלו למצוא פתרונות מועילים (גם אם לא מושלמים) שיקלו עליה אך לא ישעבדו אתכם. אני מסכימה מאד עם ההחלטה לפנות לעזרה מקצועית, ומאמינה שזה יכול לחסוך בעיות בעתיד. שבת שלום ליאת