ילד בכתה ב' שלא אומר את האמת ולוקח בלי רשות

שלום רב! בני בכיתה ב' מתקשה באמירת אמת. לפעמים נדמה שהוא עצמו לא מצליח להיזכר מה נכון ומה לא נכון. הוא עושה זאת בהזדמנויות שונות ומשונות ולא כדי להמנע מעונש. יכול להמציא סיפור על משהו שקרה בבית ספר על סרט שראו או משהו שילד אמר. כמובן שתמיד יבלף אם לא ירצה לשאת באחריות למעשיו ותמיד יאשים אחרים. אני לא מסוגל בעצמי לדעת מתי דבריו מדוייקים ומתי לא. לפעמים הוא מדייק אך רוב הזמן לא. כמו כן, תמיד חוזר עם דברים שלא שייכים לו מבית הספר וטוען שנתנו לו. לעיתים נותנים לו החברים קלפים וגוגוסים וכד' אך לי אין דרך לדעת אם באמת נתנו או לקח ( היה לנו מקרה שלקח בלי רשות מתיק של חבר גוגוסים והיה סיפור שלם עם מנהלת בית הספר שאחריו שוב נמצאו בתיקו דברים שלא שיכים לו). בגדול הוא אהוד על חבריו ותלמיד טוב. אך נושא החוסר אמת פוגע בי מאוד ומערער לי את האמון בו. אני מנסה לכוון אותו כשהוא לא מדייק ומסביר לו אתה חושב ש...או אתה לא בטוח ש...אבל אל תגיד בטוח הילד חולה/לקח/ נרשם לחוג/ וכד'. כאילו ההתנסחות שלו היא החלטית על דברים שהוא יודע או לא בטוח שהם נכונים... בעניין הלקיחות בלי רשות נראה שהוא הבין שזה גנבה, ובהחלט מבין שזה לא תקין אבל ממשיך. ביקשתי ממנו שלא יקח שום דבר לעצמו מחברים בבית הספר אפילו אם נותנים לו כדי להמנע מאי וודאות. האם עשית נכון? אישתי טוענת שיש להיות קשוחים יותר איתו אבל אני יודע שהוא ילד טוב לב ולא רכושני הוא מחלק את דבריו ומתחלק עם חברים ואחיו ללא כל בעיה...אם אחיו מבקש ממנו משהו שהוא אוהב כגון צעצוע אהוב הוא יסכים בלי בעיה בכלל לתת. תמיד יחלק מדבריו הפרטיים לכולם. הוא עצמו מאמין לכל דבר ומקבל שינויים ללא קושי רב. יש בו מעיין נאיביות כזאת והוא חי בעולם אידיאלי של עצמו בו המציאות תמיד כפי שהוא זוכר אותה...וכולם מתחלקים ונותנים מעצמם לאחרים. מה דעתך?

שלום רב, ילדים משקרים מהרבה סיבות, במרבית המקרים כדי לא להסתבך בצרות. אבל יש גם מוטיבציות נוספות, כמו למשל, הצורך להרשים, הצורך לרתק ולעניין את השומע, או הצורך לטפל במציאות דרך מנגנונים של פנטזיה ודמיון. שקרים נפוצים מאד בילדות (וגם בבגרות) ובדר"כ אינם מעידים על נטייה עבריינית או ליקוי מוסרי. השקרים ה'גסים' של הילדות נעלמים בדר"כ, ומפנים מקום ל'בלופים' היותר מתוחכמים של הבגרות. במקרים מסוימים, יש צורך בתיווך ובהכוונה של המבוגר. היה לי בקליניקה ילד שהפליג בסיפורים שלא היו ולא נבראו, עד כדי חשש לחיי החברה שלו. הפיתרון שמצאתי כדי לאותת לו בדרך לא מעליבה על כך שקשה להאמין לו, היא לעצור אותו ולקרוא בשמחה: אההה...אתה מספר לי אגדה!!! איזה יופי! (הוא ידע משיחות קודמות ש'אגדה' היא סיפור שלא קרה באמת). בעניין הגניבות, אני מציעה להיות יותר עם אצבע על הדופק, כדי שלא יסתבך עם הסביבה. מציעה לנקוט בגישה הסברתית ומכבדת, אך גם תקיפה ולא מתפשרת: "דברים שאנחנו לוקחים בלי רשות עלינו להחזיר, עם התנצלות, לבעלים!". בדר"כ אירוע כזה מותיר רושם על הילד, וגורם לו לחשוב פעמיים לפני הפעם הבאה. אם הגניבות והשקרים יתמידו בעקשנות למרות הפעולות שנקטתם, פנו להתייעצות עם פסיכולוג ילדים. בברכה ליאת