בן 3 בוכה המון

שלום רב, ראשית תודה רבה על התשובה המהירה, המפורטת והעניינית. שנית, אני מבינה שביחוד בעקבות לידת אחותו הוא צריך המון תשומת לב, אהבה ואמפתיה, ואני מייצרת בישבילו כמה שאני יכולה וגם משתדלת לבלות איתו זמן איכות לבד, מה שלא תמיד מתאפשר. אני באמת משתדלת מעל ומעבר ולפעמים גם על חשבון אחותו התינוקת. האם תשומת לב לבכי שלו בצורה של ליטופים/חיבוקים/פינוקים לא תיצור אצלו דרך להשיג דברים בחיים על ידי בכי או בכיינות במקום באסרטיביות והחלטיות ? תודה רבה מראש !

היי שוב, אני מבקשת לחדד את ההבדל החשוב שבין *היענות* לצורך לבין *סיפוק* צורך. אם תקראי שוב את מה שכתבתי לך, תראי בוודאי שלא המלצתי לך לתת תשומת לב לבכי שלו בדרך של חיבוקים, ליטופים ופינוקים. כל אלה רק מחזקים ומתגמלים את ההתנהגות הבעייתית וה'מתבכיינת'. מה שכן אמרתי, הוא להתייחס בהבנה, חמלה ורגישות למה שעובר עליו בתקופה זו, ולהיענות לצורך שלו בצורה אמפתית. חבקי ונשקי אותו דווקא כשהוא *לא* בוכה. הקדישי לו זמן וסבלנות כשהוא רגוע ונחמד. כאשר הוא בוכה, הגיבי בהבנה וכבוד - "אני רואה כמה קשה לך עכשיו, חמוד שלי, ומקווה שתצליח להירגע עוד מעט". או "אני רואה שקיבלת מכה, וזה בטח נורא נורא כואב לך. בוא ניתן לך נשיקה, ואז נוכל לרוץ מהר לגן כדי שלא נאחר". או "אני מאכילה עכשיו את התינוקת, ואני מבינה שאתה כועס ועצוב שאין לי זמן לשחק איתך כרגע. לפעמים גם אני מתגעגעת לימים שהיינו רק שנינו. זוכר איזה כייף היה?". מאחר והאסרטיביות וההחלטיות ממילא לא מביאות לתוצאות להן את מצפה, אני ממליצה לך לנסות את הדרך המתקפת והחומלת, ולשכלל אותה עד שזה יביא לתוצאות. את האסרטיביות והנחישות גייסי בשעה שנדרשת הצבת גבולות. זה נכון שלפעמים נחוצה הצבת גבולות גם לבכי, אך אז רצוי לעשות זאת בנימה מתחשבת ומכבדת - "הבכי הממושך הזה באמת לא נעים, גם לך וגם לנו. אני מבינה שאתה מרגיש עצוב עכשיו או עצבני, ולכן תוכל להמשיך לבכות בחדר. כשתסיים, תחזור אלי לחיבוק ונראה יחד בוב ספוג, מה אתה אומר?". שווה ניסיון... ליאת