פרצי אושר

בן 16. כבר חצי שנה-שנה יש לי לפעמים רגעים של פרצי אושר שקורים מסתם איזו שטות(לדוגמא: נזכרתי באותו רגע שהיום יוצא פרק של סדרה שאני ממש אוהב). ברגע אחד אני הופך לבנאדם המאושר ביותר שיש ואני מרגיש שאני פשוט רוצה לחבק את הבנאדם הראשון שאני רואה. אבל ברגע שאני מתחיל לשחק עם ההרגשה ולנסות לנתח אותה זה נעלם במהירות, כל זה נמשך לכמה שניות בודדות ובפעמים נדירות גם חצי דקה. אני רוצה לציין שהשנה האחרונה לא הייתה קלה(אח קרוב התגייס לקרבי, לי גילו מחלה כרונית)ככה שבשבועות האחרונים הייתי בדיכאון ארוך מאוד. באותה מידה כבר הרבה מאוד שנים אני מתמודד עם פרצי כעס שגם קורים משטויות כמו הערה עוקצנית. האם התופעה מוכרת לך?

שלום עידו, אתה יודע, יש תיאוריה המתארת את האושר כשברירים קטנים של עונג, הנחווים לרגע קט, בדר"כ בשנייה שהם חומקים מאיתנו והלאה. התיאור שלך מאד מתאים לתיאוריה הזו. אני נוטה להסכים עם כיוון המחשבה הזה, ולהאמין שחוויה כללית של אושר משקפת איזו הסכמה או נכונות לקבל את ההפתעות הקטנות שהחיים מזמנים לנו ביום יום, ולאו דווקא איזו תפארת בצורת וילה ולמבורגיני. רגעי האושר הקטנים הללו מקבלים משמעות וערך דווקא על רקע חיים מורכבים, שיש בהם אתגרים, מאבקים ואפילו סבל. בעיני, מי שמסוגל לזהות את הרגעים הללו ולהטות להם אוזן, הוא כבר במידה רבה בר-מזל. שמור על זה, על עצמך, ועל התקווה לחיים של משמעות ובריאות טובה. בברכה ליאת