בת 17.5
דיון מתוך פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים
אני מקווה שזה הפורום המתאים לשאול את שאלתי. אני בת 17.5 ,יש לי אחות בת 25 .אנחנו משפחה מאוד קטנה ומצומצמת אין בני דודים .יש לי סבתא אחת מצד אמא ,הסבתא השניה ושני הסבים נפטרו.אנחנו מרגישות גם אני וגם אחותי שחוץ מההורים וסבתא אין על מי לסמוך כשנצטרך,ברור לי שאני צעירה מדי מכדי לחשוב על זה אבל מה יהיה כשאחותי ואני נתחתן ואין משפחה מורחבת גדולה(אפשר לספור על יד אחת את האנשים שיש במשפחה)ולא יהיה הרבה באולם.העניין הזה מדאיג אותי .גם בחגים ושבתות זה רק אנחנו במתכונת מצומצמת .יש לי חברות קרובות וגם לאחותי אבל זה לא אותו דבר כמו משפחה .אני מאוד עצובה בגלל זה ולפעמים בוכה. מה דעתך ?
שלום לך, מסתבר שלא תמיד יש קשר בין גודל המשפחה לבין איכות הקשר בין בני המשפחה, או קשר בין גודל המשפחה למידת שביעות הרצון של בני המשפחה. יש משפחות שמחות ויש עצובות ומסוכסכות, יש משפחות יציבות ויש מעורערות, בכל מקרה - הגודל לא תמיד קובע. זה נכון שבחגים או באירועים חשובים, משפחה גדולה יכולה לספק יותר 'אקשן', יותר עניין, ואפילו יותר מתנות. אך כמו הרבה דברים אחרים בחיים, אין לנו ברירה אלא ללמוד לחיות וליהנות ממה שיש. זכרי שבסופו של דבר כל אחד מאיתנו בונה לעצמו את המשפחה הגרעינית שלו, ומבחינה זו, עוד כל החיים לפנייך. תוכלי להקים לעצמך משפחה מרובת ילדים ושמחה, שתפצה על חסרונה של משפחה מורחבת. אם את ואחותך תשלבו כוחות, לילדים שלכן כבר יהיה שמח הרבה יותר. שבת שלום ליאת