פער בגלל השארה בגן חובה

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים

19/11/2012 | 15:02 | מאת: נועה

שלום ליאת. אנו הורים לילד בן כמעט שש בגן חובה (ולעוד ילדה קטנה). לפני חצי שנה חזרנו לישראל אחרי שגרנו בחו"ל, חזרנו בסוף השנה והילד שלנו יליד אמצע דצמבר. בגלל שהוא גבולי מבחינת גיל ובגלל שרק בסוף גן חובה חזרנו לארץ והשנתון בחו"ל היה שונה (שם הוא נחש שנתון מתחת כי השנתונים מתחילים בספטמבר) - החלטנו על השארה בגן חובה. לא רצינו לעשות לו גן חובה חודשיים ואז מייד כיתה א, היה נראה לנו שזה יותר מדי בשבילו בעיקר כי גם מבחינת גיל מפרידים כמה ימים בינו לבין השנתון שמתחתיו. כעת התחילה השנה, והוא נורא מתלונן על הגן: אומר שהכל לתינוקות. שמשעמם לו. הייתי באיזה מפגש וראיתי שהוא צודק, כלומר הילדים ממש בפער גדול ממנו, התכנים של הגננת מותאמים לילדים קטנים. אמנם יש עוד כמה ילידי דצמבר שנשארו, אבל הוא גם ילד בוגר מאוד וחכם מאוד מאוד (חושבים שהוא מחונן קצת, מעולה בחשבון וגיאומטריה, יש לו יכולת מילולית לא רגילה בשתי שפות, הוא באמת מוכשר). כשבאים חברים מהגן נצבט לי הלב, אני מרגישה שהוא גדול מהם לא בכמה חודשים אלא בכמה שנים. הוא ממש מדבר אחרת, הטון אחר, המשחק אחר, הכל, הם נראים לידו כמו תינוקות באמת ולא בגלל הגובה (הוא קטן מבחינה פיסית)....כעת אני חושבת שעשינו טעות. האם הטעות הזו תלך איתו כעת שנים? אחת הסיבות שהשארנו אותו, אגב, זה שלמרות שהוא בוגר וחכם, הרגשנו שאין לו את היכולות החברתיות שיש לילדים ישראליים שגדלו פה בגנים הענקיים. בני היה בחו"ל במסגרות קטנות ומגוננות, ופה זה ג'ונגל... ובשנה שעברה כשחזרנו הרגשתי שהוא צריך עוד שנה להתחספס, אחרת יאכלו אותו הילדים העצמאיים, החצופים והבטוחים בעצמם שיש בישראל... זה נכון, הוא התחספס ופיתוח יכולות חברתיות מתאימות לסביבה. אבל כעת הפער עוד יותר גדול, כי היכולות החברתיות שלו תואמות לילדים סביבו, ויתר היכולות גבוהות בהרבה... מה דעתך? יש מה לעשות?

22/11/2012 | 00:54 | מאת: ליאת מנדלבאום

שלום נועה, אנסה להיות זהירה בדברי - גן ילדים טוב, אפילו גן שאינו 'גן חובה', אמור לספק גרייה איכותית שלא תשעמם גם ילדים בכיתה ג'. לעיתים קרובות תלונות על שיעמום משקפות קשיים רגשיים וחברתיים של הילד, או רמה נמוכה של גן. אחרי הכל, בגן טוב יש מגוון רחב של אזורי פעילות ותחומי עיסוק, וכמעט כל ילד יכול למצוא בהם מה לעשות. נסי לבחון באומץ את המצב, ולטפל בו בהתאם להבנות שתגבשי. בהצלחה ליאת

מנהל פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים