שיעורי בית

הי ליאת, בני בן ה-9, כיתה ג': היום גילינו כי הוא אומר למורות ששכח את הספר ואו מחברת של אותו מקצוע כשבעצם הספר נמצא אצלו בתיק, כיוון שלא הכין שיעורי בית. אני טוענת: א. אם ש"ב יהיו כתובים ביומן, אני אחראית, כהורה, שבני יכין אותם. לא יהיו כתובים ביומן = לא יכין אותם ב. על המורות הנחמדות של ימינו להיות אחראיות שש"ב יהיו כתובים ביומן, והן צריכות להתמודד עם אי הכנת ש"ב. אנני מוכנה להפוך את ביתי לשדה קרב בגלל ש"ב (במיוחד אם יוציא לי במבחנים ציונים טובים) שאלותיי: האם אני צודקת??? איך להמודד עם שקר שתפסתי אותו משקר לי ואו בעצם למורות??

שלום רוית, האחריות על הכנת שיעורי הבית, לפחות בעיני, היא של התלמיד עצמו. אחריותם של ההורים היא לחנך בהדרגה את הילד, ולהפוך אותו ללומד עצמאי, כשיר, האחראי להצלחותיו וכישלונותיו. בנוגע לטענות שהצגת, אוכל להקדים ולומר שהמורות הנחמדות של ימינו מתמודדות עם מערכת מסועפת של אתגרים. תפקידן קשה ומורכב, דורש אחריות, מקצועיות, רגישות, מנהיגות, ויכולת אקדמית גבוהה. המורה ניצבת בפני שיפוט בלתי פוסק של התלמידים, המעריכים את מצב רוחה, בקיאותה, רמת ההוראה שלה, תכונותיה האישיות, סגנון הלבוש שלה והתנהגותה. לצד עצמאותה היחסית של המורה בכיתה, היא נתונה לפיקוח והערכה מצד גורמים נוספים בתוך ומחוץ לבית הספר. בתוך בית הספר, יש מנהל/ת ובעלי תפקידים שונים כגון רכז/ת השכבה או רכז/ת המקצוע. מחוץ לבית הספר, כפופה המורה לסמכותו של המפקח הבוחן אותה לעיתים קרובות ומעריך את ביצועיה. נוסף על כל אלה, קיימים גורמים אחרים נוספים המשפיעים על המורה: עמיתיה למקצוע, המבקרים ומחווים דעה על עבודתה, הורי התלמידים, המפקידים בידיה את ה'אוצר' למשמרת של כמה שעות מדי יום, וכמובן, החברה הרחבה שאנחנו קוראים לה לפעמים 'דעת קהל'. אני ספק אם מנכ"ל בחברת הייטק נתון במערכת לחצים המשתווה לזו של המורים, ולכן נתונה להם הערכתי העמוקה והכנה. לאור כל האמור כאן, נדמה לי שאפשר לוותר למורה הנחמדה של בנך על מטלה נוספת, ולהוריד מעליה את האחריות למה שכתוב או לא כתוב ביומן. את שיעורי הבית על התלמידים להכין בעצמם, כאשר על ההורים מוטלת המשימה לסייע בהקניית הרגלי העבודה, ביצירת התנאים ללמידה בבית, ובמעורבות כל אימת שמתעוררות בעיות לימודיות או התנהגותיות. המורים אחראיים על התאמת מטלות הבית ליכולותיהם של התלמידים, ועל בדיקתם בכיתה. כאשר את הופכת את ביתך לשדה קרב, את יוצרת אצל בנך עמדה שלילית כלפי תהליך הלמידה וכלפי ביה"ס, ומפקיעה ממנו את האחריות להישגיו. את הציונים הטובים במבחנים הוא מביא לעצמו, ולא "מוציא לך", ובעיני, רצוי שכך הדברים יוצגו גם לו. כאשר הוא משקר לך או למורות, תוכלי להביע את מורת רוחך, אך להשאיר לו להתמודד עם תוצאות התנהגותו. משימה קשה, הא? העובדה שבנך תלמיד טוב, מעידה על כך שאת עושה משהו טוב ונכון, נסי לשמור על זה, ולהימנע מטעויות שמקלקלות את היחסים בינך לבינו או בינו לבין ביה"ס. בהצלחה ליאת

שלום רוית, האחריות על הכנת שיעורי הבית, לפחות בעיני, היא של התלמיד עצמו. אחריותם של ההורים היא לחנך בהדרגה את הילד, ולהפוך אותו ללומד עצמאי, כשיר, האחראי להצלחותיו וכישלונותיו. בנוגע לטענות שהצגת, אוכל להקדים ולומר שהמורות הנחמדות של ימינו מתמודדות עם מערכת מסועפת של אתגרים. תפקידן קשה ומורכב, דורש אחריות, מקצועיות, רגישות, מנהיגות, ויכולת אקדמית גבוהה. המורה ניצבת בפני שיפוט בלתי פוסק של התלמידים, המעריכים את מצב רוחה, בקיאותה, רמת ההוראה שלה, תכונותיה האישיות, סגנון הלבוש שלה והתנהגותה. לצד עצמאותה היחסית של המורה בכיתה, היא נתונה לפיקוח והערכה מצד גורמים נוספים בתוך ומחוץ לבית הספר. בתוך בית הספר, יש מנהל/ת ובעלי תפקידים שונים כגון רכז/ת השכבה או רכז/ת המקצוע. מחוץ לבית הספר, כפופה המורה לסמכותו של המפקח הבוחן אותה לעיתים קרובות ומעריך את ביצועיה. נוסף על כל אלה, קיימים גורמים אחרים נוספים המשפיעים על המורה: עמיתיה למקצוע, המבקרים ומחווים דעה על עבודתה, הורי התלמידים, המפקידים בידיה את ה'אוצר' למשמרת של כמה שעות מדי יום, וכמובן, החברה הרחבה שאנחנו קוראים לה לפעמים 'דעת קהל'. אני ספק אם מנכ"ל בחברת הייטק נתון במערכת לחצים המשתווה לזו של המורים, ולכן נתונה להם הערכתי העמוקה והכנה. לאור כל האמור כאן, נדמה לי שאפשר לוותר למורה הנחמדה של בנך על מטלה נוספת, ולהוריד מעליה את האחריות למה שכתוב או לא כתוב ביומן. את שיעורי הבית על התלמידים להכין בעצמם, כאשר על ההורים מוטלת המשימה לסייע בהקניית הרגלי העבודה, ביצירת התנאים ללמידה בבית, ובמעורבות כל אימת שמתעוררות בעיות לימודיות או התנהגותיות. המורים אחראיים על התאמת מטלות הבית ליכולותיהם של התלמידים, ועל בדיקתם בכיתה. כאשר את הופכת את ביתך לשדה קרב, את יוצרת אצל בנך עמדה שלילית כלפי תהליך הלמידה וכלפי ביה"ס, ומפקיעה ממנו את האחריות להישגיו. את הציונים הטובים במבחנים הוא מביא לעצמו, ולא "מוציא לך", ובעיני, רצוי שכך הדברים יוצגו גם לו. כאשר הוא משקר לך או למורות, תוכלי להביע את מורת רוחך, אך להשאיר לו להתמודד עם תוצאות התנהגותו. משימה קשה, הא? העובדה שבנך תלמיד טוב, מעידה על כך שאת עושה משהו טוב ונכון, נסי לשמור על זה, ולהימנע מטעויות שמקלקלות את היחסים בינך לבינו או בינו לבין ביה"ס. בהצלחה ליאת