ילד בן ארבע רגיש מידיי

הבן שלי בן ארבע, שנה שעברה עבר לגן חדש בתקווה שיעבור עם ילדים מהגן הזה לגן עירייה. אך הדבר לא קרה... הוא עבר לגן עירייה השנה בשבוע הראשון היה מאוד מאוד קשה אבל לאחר מכן נרהא שהוא הסתגל. למעשה נראה הוא הפנים את חוקי הגן...אבל לא ממש את חוקי הילדים. אני רואה שוב ושוב שכשהוא בחרה הוא עומד מהצד ומסתכל. נרהא לי שרוב הזמן הוא לא משחק עם ילדים אחרים. אנחנו כמובן מזמינים חברים מהגן החדש הבייתה אבל אם מישהו מעליב אותו זה נחרט אצלו ולא נשכח (ילד שלא רצה לתת לו לשחק במשחקים שלו למשל) בנוסף ניסינו ללכת לחוגים שונים והוא ממש נלחץ ולא מוכן להשתתף בשיעור - נרהא שהוא רוצה חוג רק אם אני אהיה גם חלק מהחוג...- מלחיץ אותו להפרד ממני בחוג למרות שאני רואה שהוא משתוקק להצטרף לילדים ומשהו מונע ממנו לעשות זאת..... כרגע עזבנו את נושא החוגים ואולי ננסה חוג שהוא יותר עדין (התעמלות בקבוצה מאוד קטנה כשאני יושבת בצד ומחכה - זה בבית של מורה פרטית ולא במתנס עם עוד הרבה ילדים) מה אנחנו יכולים לעשות כדי להקל עליו? אני אציין שהוא שמח להזמין כל חבר אליו....ושמח ללכת לגן ולמפגשים אחהצ או ימי הולדת ובכל זאת אני חושבת שהוא נמנע מלהתחבר...פוחד לקבל דחייה וא משהו כזה.... שנה שעברה היה מהגדולים בגן - והיה משחק יפה (הרבה משחקי דימיון וכדומה...)

עוד משהו...אני שמה לב שהוא מאוד אוהב לדבר עם מבוגרים...לספר סיפורים (לא בהכרח בעלי פואנטה :))

שלום רב, אתחיל מהסוף - יש ילדים המעדיפים את חברתם של המבוגרים, נהנים לדבר אתם ולנהל אינטראקציות, בשונה מאד ממה שקורה להם עם בני גילם. אם חושבים על כך, מבינים שהרווח העיקרי מהמצב טמון בכך שמבוגרים נוטים להתנהגות וותרנית וסלחנית כלפי ילדים קטנים. בתוך קבוצת הילדים אין הנחות, וכל ילד חייב (כמו שאמרת נכון) ללמוד להפנים את חוקי הילדים. כאשר את נוכחת כל הזמן, שומרת עליו, חוסכת ממנו התמודדות, מאפשרת לו חוג קטן ומצומצם בתנאים שלו, את מעכבת את התהליך, ומפריעה לו לרכוש את הכלים החברתיים שאפשר לרכוש רק כשאנחנו מתמודדים בעצמנו. מהתיאור שלך, אני מתרשמת (זה כמובן רק רושם ולא קביעה נחרצת), שאין לילד שלך בעינ חברתית או תקשורתית ממשית, ושהוא דווקא כן מצליח ליצור מערכות יחסים תקינות עם חברים. עימותים ואכזבות הם חלק מההתנהלות החברתית, ובנך יוכל לעמוד בהם אם רק תתני לו זמן והזדמנות. אני ממליצה לך להמשיך ליזום מפגשים חברתיים עבורו, אך להניח לו להתנהל בהם בדרכו, מבלי לרפד לו את המציאות. ככל שתסמכי עליו יותר, כך הוא יוכל לסמוך על עצמו. ואגב, עם החוגים אפשר להמתין. לא בוער. יש ילדים שפחות זקוקים לזה בגיל הרך, ואפשר להניח לזה עד שזה יבוא ממנו. בהצלחה ליאת