הילד כועס או מדוכא

שלום ליאת, הודיתי לך בעבר על חלקך בכך שאיבחנתי את בני הצעיר ASD, לאחר שאלה ותיאור התנהגותו בפורום הזה. אני פונה בעניין האח הגדול של הילד המאובחן. האח בן חמש ועשרה חודשים, בגן חובה. ילד חכם ומתוחכם מאוד. יש חוסר איזון בסיסי בבית בינו לבין אחיו, ועל רקע הזה, ביחד עם מעבר דירה לפני כמה חודשים (במקביל לאבחון של הקטן), ושינויים משפחתיים נוספים - אנו מרגישים שהוא מאוד כועס, לא מקבל שום סמכות, מתווכח, אומר אמירות דרמטיות כמו שהוא יברח מהבית, אומר שאנו הורים "רשעים", שלא אוהבים אותו, שהוא יילך לכביש ונמצא גופה... אני לא יודעת איך להתמודד איתו. המון ויכוחים איתו מסלימים לגבהים נוראים. למשל: ראה סרטון במחשב בבוקר. אמרתי לו שהולכים לגן. לא בא. סגרתי לו את הסרטו, צרח, זרק חפצים על הרצפה, קילל. לפני כמה ימים ביקש שאעזור לו לפשוט חולצה. אמרתי לו שהוא יכול לפשוט לבד. זה הסלים למאבק כוח רציני וארוך, שאולי עשיתי טעות שלא ויתרתי. יש אווירה מאוד לא נעימה בבית, אנו מתקשים להתמודד איתו. חשוב להגיד כי יש לנו התמודדויות נפשיות, כלכליות, ויומיומיות עם אחיו המאובחן, הרבה לחצים וכאב ופחד מהעתיד... אנו פשוט עייפים, וגם התגובות שלנו בגלל זה לא מושלמות. כמו שאמרתי, יש גם חוסר איזון בין שניהם שנובע מכך שהבן הקטן הוא גם מאובחן, ויש לנו הרבה יותר סובלנות כלפיו, ובטוח שקשב. איפשהו מרגישים שההתפתחות שלו תלויה בנו יותר מאחיו שהוא בעל התפתחות תקינה. וגם בגלל שההפרעה של הילד הצעיר היא תקשורתית, כשהוא כבר יוזם תקשורת ההיענות שלנו הרבה יותר גבוהה. בעוד שהבן הבכור מקנא ומתוסכל מכך שההיענות שלנו כלפיו יותר נמוכה (כי הוא בתקשורת אינסופית איתנו...). בכל מקרה המצב הוא שכולם נפגעים, היינו רוצים להחזיר את האיזון לביתנו ולא יודעים איך. אם יש לך רעיונות או דרכי התבוננות שונות - נשמח לשמוע. נציין, שאנו בעודף טיפוליות בחיים, ולא מעוניינים להוסיף עוד מטפל לחיינו. יש הרבה מאוד מטפלים בבן הקטן, וכרגע אנו רוויים.

שלום ורד, אני מבינה את העומס העצום שאתם חשים כרגע, רגשית וכלכלית, אך עליכם לזכור שגם לילד רגיל יש צרכים, על אחת כמה וכמה לילד שיש לו אח עם צרכים מיוחדים. אני אוהבת לדבר במקרה כזה על  משפחה עם צרכים מיוחדים. הבן הבכור שלך מבטא היטב את המצוקה שלו, והוא עושה זאת אני בדרך הילדית והלא מתוחכמת העומדת לרשותם של בני חמש או שש. אין לו באמת דרך אחרת לומר אמא, אני צריך אותך. קשה לי. גם אני עדיין קטן ורוצה שיטפלו בי, יקשיבו לי, וישמחו בהישגיי . אין לי כל כוונה להוסיף או להעמיס עליכם תחושות אשם, אלא רק להרחיב את נקודת המבט. בעיני, למרות העומס הכלכלי, יהיה ערך עצום להדרכת הורים שתוקדש לצרכים של הילד הבכור, גם אם פגישה כזו תושחל אל תוך הפגישות המוקדשות לבנך הצעיר. אני מאמינה בכל לבי שההשקעה הקצרה הזו תחסוך לכם הרבה עוגת נפש והוצאות בעתיד. בהצלחה והרבה בריאות ליאת