אמא לבת חמש

ליאת שלום יש לי כמה שאלות שרציתי לשאול אותך ראיתי בפורום הורים ששאלו אותך על פחד ממות בגילאים דומים לגיל של הבת דלי אמרת להם שזה טבעי מאיפה הם יודעים מה זה מוות בכלל הבת שלי כל פעם שאחותה בת שלוש וחצי עושה משהו שלא מוצא חן בעיניה היא אומרת לה שתמותי או מתי תמותי כבר אני חושבת שהיא מבינה את המשמעות כי היא גם אומרת לה לכי תגורי לבד מה לעשות הקטנה נפגעת כי היא מרגישה מהטון שלה שזה משהו לא נעים דבר שני הבת שלי עברה איבחון של מרפא בעיסוק שהמליצה על טיפול אבל המטפלת לא רואה צורך כל כך היא גם דיברה עם הגננת ולא היה נראה צורך מיוחד מה לעשות האם להמשיך כמה טיפולים ולראות מה קורה זה היה טיפול ראשון ודבר נוסף לגבי העליה לכיתה א היא עכשיו בגן משולב חובה עם טרום חובה בגדול היא בחובנ היא ילידת אלול באלול נהייתה בת חמש הבנתי שמבחינת הגבול היא גבולית לעלות לכיתה א ואם כן זה רק באישור של פסיכולוג זה נכון אני צריכה לקחת אותה לאבחון או שזה אבחון שכל הילדים בגן חובה עוברים וזה מטעם משרד החינוך סליחה על האורך ותודה רבה על היחס

שלום שמחה, ילדים צעירים מודעים ברמה זו או אחרת לעובדת המוות כבר מגיל צעיר, אפילו לפני גיל שלוש, למשל כשהם רואים חתול שנדרס, ציפור מתה בשדה או נמלה שנרמסה תחת נעליהם. ככל שהם גדלים, הם שומעים ומבינים עוד ועוד, בכל פעם ברובד נוסף. לפעמים, ההבנה הקוגניטיבית המתפתחת, גורמת לרמות החרדה לעלות בהתאמה, ואז אנחנו רואים את זה ביתר שאת. לגבי בתך, אני מציעה להקשיב לאנשי המקצוע שראו אותה, אבחנו אותה והעריכו את מצבה. אם היה מי שהמליץ על טיפול, שווה בעיני לתת לזה הזדמנות, במיוחד אם קיימת שאלת בשלות ללמידה. עקרונית, אני נוטה להתנגד להשארת ילדים לשנה נוספת בגן שלא לצורך, אלא אם יש לשנה הנוספת משמעות ממשית. ברוב הבעיות אפשר לטפל, וניתן לעשות זאת גם לאורך שנות ביה"ס הראשונות. השארת ילדים שנה נוספת בגן ללא טיפול בבעיה הספציפית, אינה מקדמת בדר"כ את המצב, אלא רק מעמיסה עליהם תחושת החמצה, כישלון ואכזבה עצמית. באופן שגרתי ילדים אינם עוברים מבחני בשלות לכיתה א', אלא אם קיימת שאלה ממשית בנושא. אם הגננת שותפה לספק, אפשר לעבור את מבחן הבשלות ע"ח הרשות, ע"י פסיכולוגית הגן. איני בטוחה שבכל הרשויות זה אכן כך. יהיה עלייך לברר זאת עם הגננת שלכם. בהצלחה ליאת