אבא בדיכאון

שלום רב! בת 43 נשואה + 2 ילדים בגילאי 9 וחצי ו- 8 בן ובת. בעלי בן 46 מהנדס מחשבים מאז ומעולם לא היה יותר מדי חברתי כשלא הסכים עם דעתי היה עוזב את הבית וחוזר או לפעמים אף היה נוסע לישון אצל בית אמו למס' ימים. עתה המצב בלתי נסבל. לתקופות של עד שבועיים שלושה מס' פעמים בשנה הוא אינו מדבר עם אף אחד מבני הבית. כשאנו מנסים לדבר איתו הוא אומר שלא מעניין אותו כלום. כמובן שאינו מוכן ללכת ליעוץ זוגי או לטיפול וטוען שאני הבעיה בזמן שאני עובדת בחצי משרה מטפלת בילדים עושה את כל עבודות הבית לוקחת לחוגים את הילדים וכו'..... כשאני אומרת לו שמצב זה בלתי נסבל הוא אומר שאם לא מתאים שאלך להתגרש וזה מה שיש. הילדים אינם מעוניינים שנתגרש. חשבתי על אפשרות כזו אך אולי שיגדלו קצת. האם עקב התנהגות לא נורמלית כזו של בעלי ייגרם נזק בטווח הקצר הארוך? מה אפשר לומר להם? האם עדיף לעזוב ולהתגרש? הוא אינו מוכן לדבר בכלל. אני כואבת מאוד לראות אבא שאינו מדבר עם ילדיו. האם קיים כזה דבר? להיות באותה קורת גג ולהתעלם? הבת שאלה האם אבא גם כשהיינו חברים התנהג בצורה כזו? מצפה לתשובתך במהרה. תודה רבה .

שלום שרית, לא בטוחה שהאבחנה שנתת לבעלך בכותרת אכן משקפת את מה שקורה לכם, אך ברור שלא טוב לך בנסיבות הללו. כמובן שלא אוכל להתנבא לגבי מידת הנזק לילדים, אך אין ספק שילדים הנחשפים לתקשורת זוגית בעייתית עלולים להפנים וללמוד דפוסים דומים. אני חושבת שגם אם בעלך מפגין כרגע התנגדות לטיפול זוגי, אין בכך כדי לחסום בפנייך את האפשרות להיעזר בטיפול, ולעבוד (לפחות) על החלקים שלך, או על מה שתלוי בך. לעיתים, שינוי באחד מבני הזוג מביא באופן בלתי נמנע לשינוי גם אצל בן הזוג האחר. לפעמים, כשהשינוי בפתח, גם המתנגדים הגדולים נסוגים מעמדתם ומתרככים. אני ממליצה לך מאד להודיע לבעלך שאת הולכת לטיפול איתו או בלעדיו, ושהוא מוזמן להצטרף אם וכאשר ימצא לנכון. כך את משדרת לו עד כמה הקשר חשוב לך, אך גם שאינך מוכנה להשלים עם המצב ולחיות איתו כך. כמובן שבעקבות הטיפול תוכלי לקבל החלטות שקולות ונבונות יותר, הנשענות על רצונותייך ותחושותייך. בכל מקרה, לעולם אל תפני את שאלת הגירושין או שאלת הכדאיות שלהם אל ילדייך הקטנים. זה כשלעצמו מיותר ומזיק. בברכה ליאת