ילד בוכה בדרך לבית הספר

שלום, בני החל השנה כיתה א', בימים הראשונים הכל עבר בסדר, היה נכנס לכיתה עם ליווי אחד מההורים ללא קושי. לקראת תק' החגים הוא החל כל יום לבכות בשער בית הספר וסירב להיכנס לכיתה ללא לווי הורה. גם כאשר אנו מלווים אותו עד לכיתה, הוא לא מוכן להיכנס אליה ורודף אחרינו לשער כשאנו רוצים לצאת. לא מעניין אותו שהשיעור כבר החל ושהמורה בכיתה. כל ערב לפני השינה הוא היה מציין כי אינו רוצה ללכת לבית הספר והיה מתחיל לבכות במשך שעה ללא קשר למה שאנו מסבירים וללא קשר לכל נסיונותינו להרגיע אותו. הוא רשום לצהרונית ונועץ את הסיבה בכך שקשה לו שהיום כל כך ארוך אבל מצד שני גם ביום שישי כאשר אין צהרונית הוא בוכה בבוקר בשער ומסרב להיכנס לכיתה. יש לציין כי אנו גרים כרגע אצל חמותי והיא מפנקת אותו לדעתי יתר על המידה וממלאה את כל רצונותיו ברגע שמבקש גם אם זה לא לרוחי. היא גם מבטיחה לו שתבוא להוציא אותו מוקדם בימים שהיא מסיימת לעבוד מוקדם וכך יוצא שהיא מוציאה אותו מוקדם יותר מהצהרונית 3 פעמים בשבוע. אני חושבת שזה לא נכון וכך הילד לא מתרגל למסגרת. כל יום לפני השינה הוא שואל אותה אם תוציא אותו מוקדם מחר ובאיזו שעה.היום המצב קצת השתפר והוא לא בוכה בלילה בדרך כלל אבל עדיין כל בוקר בוכה בשער ומסרב להיכנס לכיתה למרות שמלווים אותו עד אליה. אני אובדת עצות. פנינו ליועצת והיא אמרה שאין לו בעיה של למידה, הוא ילד מקסים ואין לה מה לעשות בנושא.יש לציין כי אני לא חושבת גם שיש עניין של הצקה או דבר דומה בבית הספר. כל פעם שנשאל מדוע לא רוצה ללכת הוא עונה: בגלל היום הארוך בצהרונית.מה ניתן לעשות כדי לעזור לו ולשנות את המצב? האם זה נכון שחמותי מוציאה אותו מוקדם, האם זה לא פוגע בו? או שעדיף שיישאר עד שאני אסיים את העבודה ואבוא לאסוף אותו כדי שיתרגל לשיגרה. תודה רבה.איה.

שלום איה, אני, בניגוד אלייך, דווקא מאמינה בהדרגתיות, וחושבת שאם לילד קשה, אפשר לקצר לו קצת את יום הלימודים, ולא להתעקש איתו. עבור ילדים צעירים, יום שלם מחוץ לבית יכול להיחוות כדבר קשה מאד. אם הסבתא מוכנה להתגייס למענו - זה מצויין, ולא כדאי לעצור אותה. עם זאת, דווקא פינוק היתר יכול להיות קשור לקשיים שלו, אולי כי במסגרות בהן הוא מבלה (כיתה, צהרון) הוא נאלץ להתנהג לפי הכללים ואינו מקבל תמיד את מה שהוא רוצה. כדי להבין אם מדובר בפינוק או בחרדת בי"ס, אני מציעה להגיע להתייעצות עם פסיכולוג ילדים קליני, ולפעול ברוח המלצותיו. בהצלחה ליאת