ייעוץ בעניין פסיכולוג

שלום לך, אני אמא לשני ילדים, הגדול בן 6 וחצי כמעט והשניה בת 3. עם הבכור עשינו מעט טעויות ולא העמדנו גבולות ברורים בזמן. כמובן שהתעשתנו בסופו של עניין, ושנה שעברה בעלי ואני פנינו להדרכת הורים פרטנית אשר שינתה לנו את דרך החיים והיחס מול הילד. הילד הינו ילד מקסים, כולו לב ענק, רגיש ביותר. אך יחד עם זאת, ישנם התנהגיות קשות ולא מוסברות ואני מרגישה שיש צורך בעזרה אך איני יודעת איזו סוג של עזרה. לדוגמא: טוב לב ככל שיהיה, פעמים רבות צוחק על ילדים, חסר אמפטיה וכמה שמסבירים, בסופו של דבר "חוזר לסורו". זאת אומרת כל יום אני עושה עימו שיחות איך להתנג בחברה, איך להתייחס לחברים וכשאני מגיעה לבית הספר אני שומעת שקילל או הרביץ. כשנשאל מדוע עושה זאת, הרי דבירנו על כך , אומר שקשה לו והוא שוכח איך להתנהג.אני לא מעוניינת להחל בעונשים איני רואה איך זה תורם, ואני לא מעונינת לגרום לו לתחושת כישלון. יש לו חרדות בעיקר מפרדות- מאוד קשה לו שמישהו מאיתנו יוצא או "נפרד" לאחר יום בילוי עם אבי או אחותי. כשהולך לישון מתחיל לשחזר דברים לא נעמיים שעשה לנו במהלך היום ומשחזר אף את הבעות הפרצוף שלנו ומתנצל. ממש כואב לו על שהכאיב בכל דרך. אך אינו מתנצל על דברים שעשה לילדים-זאת אומרת אני לא מרגישה סוג של חרטה. חשוב לי לציין לא מדובר בילד אלים עם בעיות התנהגותיות קשות, ממש לא. אבל יש הערות עליו, שמנסה כל הזמן לבדוק עוד ועוד גבולות. אני מרגישה שהוא יודע איך להתנהג בחברה אך אינו מצליח ליישם זאת, כאילו משהו "משתלט עליו" . איני מעוניינת להמתין עם זה ואני כן מרגישה שהוא ואנחנו צריכים עזרה, מבחינה לימודית-הוא מצויין, מבין, קורא, למדן. גם מבחינת המשקל- אני מודאגת, הוא החל להשמין מאז שאחותו נולדה, והינו ילד פעיל אך לא יורד במקשל (כמובן שבודקת זאת בתחום הרלוונטי) אך אני מניחה שגם להשמנה יש קשר. אני מרגישה שמשהו בראייה שלו את החברה אינו נכון. כמו שאמרתי, מצד אחד מאוד אמפטתי- יכול לראות קבצן ברחוב וממש כמעט לבכות שכואב לו הלב ומצד שני לתחוק וללעוג לאחרים. האם עלי לפנות לפסיכולוג התנהגותי או "רגיל" . אשמח לתשובה, תודה.

מה שקרה מכיוון שלא הועמדו גבולות ברורים בזמן, הילד פיתח דפוס התנהגות לקבלת תשומת לב גם אם בדרך השלילה. הוא אינו "מרגיש" איך הוא מתנהג באמת. איני מעוניינת שזה יהיה האישיו שלו, אבל זה קורה הרבה-אמא/אבא-איך התנהגתי? או איך שאני מגיעה לקחת אותו- ישר אומר היום התנהגת כך וכך. חבל לי ליצור תחושה לא נעימה אצלו. בנוסף, הוא מתחצף, מדבר לא תמיד יפה. אני חייבת לציין שלי הרבה יותר קל איתו מכל אחד אחר, לי הוא בהחלט מקשיב וממושמע, לוקח הרבה אנרגיה ממני אבל יש תוצאות (כשאני איתו). זאת אומרת, עובדה שאינו מיישם את מה שאני מבקשת ממנו, בקיצור, אני צריכ ההכוונה, תודה.

שלום מירה, להערכתי, למרות הדרכת ההורים שעברתם, יש עדיין מה לעשות, בעיקר בהמשגת המציאות, המוטיבציות שלו, והעמדה ההורית שלכם. כל עוד קיימת אצלך סלחנות כלפי התנהגות אלימה (כאשר הוא לועג, מקלל ומרביץ - הוא מתנהג באלימות), וכל עוד להתנהגות זו אין תוצאות שיעזרו לו להבין את הקשר בין התנהגותו לבין השלכותיה החיוביות או השליליות, ספק אם יהיה שינוי. אני ממליצה מאד להגיע להדרכת הורים אצל פסיכולוג ילדים קליני המומחה בהנחייה והכוונה של הורים, לקראת עמדה סמכותית ועקבית (לאו דווקא מענישה). בהצלחה ליאת