שלום ליאת

קצת באיחור, אני מאחל לך שנה טובה, וגמר חתימה טובה. זוכרת שסיפרתי לך שהתחלתי תהליך שיקום? אז התהליך מתקדם מהר וברצינות - והולך טוב, הכי טוב שאפשר. אני מרוצה מזה. בלי קשר ישיר לזה - התחלתי גם טיפול נפשי. אני רוצה לספר לך על משהו שקרה לי שם. המטפלת ביקשה שאגיד על עצמי משהו כלשהו. אמרתי לה, שאני יותר עצוב ממה שחושבים. באותו רגע הרגשתי מחנק בגרון, כי הבנתי שזאת אמת עמוקה, מהקרביים. אני אדם אופטימי וחיובי ושמח, ובכל זאת עצוב. איך זה מסתדר ביחד?. כמעט בכיתי באותו רגע. המטפלת אמרה לי שזה בסדר גמור אם אבכה, ובשביל זה הטישו לידי... עצרתי את עצמי ולא בכיתי. בדיעבד, היה עושה לי טוב לבכות שם. זה נשמע מוזר, אבל זה נכון. אם תוכלי להתייחס בבקשה לנושא הזה. כל דבר שעולה לך בראש. את יודעת שאני מעריך אותך, והייתי רוצה לשמוע את דעתך. כל טוב לך, ליאת המקסימה.

עמית יקר, שנה טובה וגמר חתימה טובה גם לך. נחמד לקבל יחד איתך את יום הכיפורים היורד עלינו בשעה הקרובה. שמחה לשמוע על התהליך המשמעותי שאתה עובר, ושמחה עוד יותר לגלות שאתה לא מבזבז את הזמן, ומכוון את המבט אל הקרביים בלי הרבה משחקים מקדימים. אתה יודע, אם תשאל אופים או בשלנים מנוסים, הם יגידו לך שכדי להדגיש את טעמו של שוקולד, למשל, חשוב להוסיף מעט מלח לעיסה. זו האסוציאציה שעלתה בי כשהזכרת את האופטימיות והשמחה, שלעולם אינם נחווים במלואם ללא נוכחותו של העצב. אני מאמינה, כמו שכבר כתבתי כאן בעבר, שבריאות נפשית (אם יש כזו) קשורה ליכולת לחוות בחריפות את כל מנעד הרגשות, במתואם עם נסיבות חיינו. תיקוף הרגשות, החוזר אלינו כהד מהזולת או מתוך עצמנו, מחדד את תחושת העצמיות והסגוליות שלנו כבני אדם בעלי זהות מגובשת ומובחנת. בין אם תשתמש בטישו או לא, אני מאחלת לך שתמשיך במסע החשוב הזה, אל אותם אזורי נפש פראיים שרגל לא דרכה בהם, ומקווה שהתגליות יולידו חוויות חדשות של שלמות, סיפוק ואיכות חיים. אני יודעת שזאת ברכה מוזרה, ואולי לא הייתי כותבת אותה כאן למישהו אחר, אבל נדמה לי שאני מאחלת לך לפגוש בשנה הקרובה עוד ועוד מאותן תחושות חריפות ומציפות, שגם אם לופתות אותך עד מחנק, יש בהן בשורה והתגלות. שנה טובה וגמר חתימה טובה ליאת