חבר דימיוני - בן 4

שלום, בני (היחיד) בן 4 לאחרונה החל להמציא לעצמו חבר דימיוני. הוא מכנה אותו בשם קבוע, הוא אומר שהוא האח הגדול שלו ושהוא בכיתה ה'. הוא מספר עליו מידי יום (לא באינטנסיביות). יש לציין שבני "מעריץ" לאחרונה ילדים גדולים בגילאי בית ספר (כחלק מהרצון להיות בוגר) ויתכן שיש קשר לכך. יש לציין כי הילד מתפקד היטב בגן, משחק במשחקים מגוונים, שומע סיפורים, יש לו חברים, הוא ילד וורבלי, מפותח מאוד, חברותי וחייכן. אני לא יודעת כיצד לנהוג כשהוא מספר לי על החבר/אח הזה. לרוב אני מקשיבה בעניין, אולם אתמול לדוגמא הוא שאל אותי: "נכון ש-(נקב בשמו, שם שמעולם לא שמעתי) הוא האח הגדול שלי?" והאמת? לא ידעתי מה לענות לו. מצד אחד, אני לא רוצה "לדכא" אותו בהנחה שמדובר באיזה שלב התפתחותי או צורך כלשהו שלו אולם מצד שני אני לא מעוניינת שהילד יחיה ב"הזיות". כיצד לנהוג? האם הנושא מחייב בדיקה כלשהי? תודה :)

שלום גלי, חבר דמיוני בהחלט יכול להיוולד כתוצאה ממשאלה כלשהי של הילד. זה אמנם סוג של 'הזיה', אך לא כזו המעמידה בספק את בוחן המציאות של הילד. אני אוהבת להציע להורים להשתתף איכשהו במשחק, אך לעשות זאת בטון הנכון, החצי-אבסורדי, שישדר לילד "אנחנו איתך בקטע, אבל כולנו יודעים שזה רק משחק דמיוני". למשל, אם הוא שואל אותך אם 'ירחמיאל' הוא האח הגדול שלו, תוכלי להשיב בקול רם, תוך שאת מפנה את מבטך אל החבר הדמיוני: "בטח שהוא אח שלך!!! ירחמיאל, לך מהר לסדר את החדר שלך!!! כמה פעמים ביקשתי ממך את זה!!! ואל תשכח לסלק מהחדר את כל הכלבים והחתולים שהכנסת לשם!!!". אין לי ספק שהילד שלך יוכל להפיק הנאה מהמשחק המשותף, לבוא על סיפוקו, ובו בזמן לדעת שזה רק דמיון. שנה נהדרת ליאת