החבאת חפצים בגן

ליאת, שלום רב, ושנה טובה! בתי הבכורה בת חמש, בגן חובה קיבוצי. ילדה חברותית, אין בעיות התנהגות בגן או בבית, שמחה, קצת קושי גרפומוטורי שמאד משתפר עקב ריפוי בעיסוק (אוהבת ללכת לשם אחת לשבוע). יש לה אחות שצעירה ממנה בשנה ושלושה חודשים. הקשר ביניהן תקין. בקיצור- שום דבר לא חריג בנתוני הרקע :-). שנינו, ההורים, עוסקים בחינוך. נמצאים הרבה בבית אחה"צ. לקראת סוף שנה"ל בטרום חובה (מיולי בערך) שמנו לב לתופעה... זה התחיל כך: בחצר יש מעט כפות לחול, ומי שזוכה לתפוס כף - זה כנראה מסמל איזשהו מעמד חברתי... לבתי היה מאד חשוב לתפוס כף, לעיתים עד כדי לוותר על ארוחת הבוקר כדי לרוץ ראשונה לחצר לאחר הארוחה (המטפלת שמה לב לכך, שוחחה איתה וזה לא חזר על עצמו), או שבארבע כשהגענו לקחת אותה, ראינו אותה מחביאה את הכף במקומות נסתרים כדי שתוכל למצוא ראשונה בבוקר למחרת. לפעמים במגירה שלה מצאתי חרוזים או דברים קטנים שאמרה ש"מצאה בטיול" אך למעשה שייכים לגן.... כמובן שדיברנו איתה על כך, וחשבנו שהעניין חלף לו... אתמול הגננת בגן חובה אמרה לבן זוגי (בחצי חיוך, ועם המון חיבה) שהיא מחביאה דברים קטנים וכדאי שנדבר איתה. ביקשתי ממנה (במייל, בטח תענה היום, עדיין אין לי תשובה) שתיתן קצת יותר פרטים: האם מחביאה במגירה שלה או במקומות ציבוריים שרק היא יודעת עליהם. האם מדובר רק בדברים מהגן או גם בדברים של ילדים. האם נראה דיברו איתה על כך בגן ואם כן מה היה בשיחה. האם נראה לה שהיא במצוקה וזה סימפטום לכך... כרגע אני מחכה לתשובתה ובהתאם לכך אזום שיחה בבית ואני מקווה שבשיתוף פעולה בין הבית לגן נצליח לעזור לה להיפרד מההרגל החדש--קצת-ישן הזה. מדווח בגן על הסתגלות מצויינת מתחילת השנה, וגם בבית היא נראית במקום טוב מאד (היא מכירה את רוב הילדים, הם עברו קבוצה גדולה, והצוות מוכר לה, הם עשו תהליך יפה של ביקורים שם במשך מספר חודשים). האם יש לך רעיון מה קורה? זוהי תופעה שאת מכירה? לאיזה כיוון בעיניך כדאי להוביל את השיחה? ברור לי שזו ילדה שיודעת היטב להבחין בין טוב לרע. זו ילדה עם גבולות (ועם דווקא קטנים לבדיקת הגבולות, לגמרי בגדר הסביר)... בקיצור- אנא כווני אותי :-). תודה רבה, הגר

ליאת שוב שלום, לאחר שיחה עם הגננת- אני מוסיפה פרטים. היא אמרה שבתי לא מחביאה חפצים במגירה, אלא לוקחת חפצים קטנים (למשל, חרוז, גוש פלסטלינה, מפתח מפינת הבובות) ומסתובבת איתם ומתקשה לשחרר אותם (בכיס, ביד). היא פעילה לגמרי בגן, והחפץ הקטן איתה. ניסינו לחשוב יחד על איזה צורך זה עונה, והגננת אמרה שניהלה איתה שיחה נינוחה (לא הזכירה כלל את הנושא באופן ישיר) ושאלה אותה אם יש לה בבית דברים שהם רק שלה. הרעיון היה לבדוק אם אולי היא מרגישה שבבית אין לה דבריםרק שלה ולכן מנכסת לעצמה דברים בגן. בתי מיד אמרה שיש לה את המיטה שלה שלה שלאחותה אסור לעלות עליה, יש לה מגירה גדולה עם דברים רק שלה, יש לה ספרים משל עצמה- בתחום העניין שלה- טבע, יש לה קורקינט, אוסף אבנים ואוסף צדפים. ואת כל זה היא אמרה לגננת- כך שהיא מרגישה שיש לה דברים משלה... אנחנו משתדלים להקפיד על כך בבית, דווקא משום שיש הפרש של שנה ושלושה חודשים בין הבנות, והן חולקות חדר ועד השנה היו באותו גן. משתדלים לשמור על נפרדות, במסגרת המגבלות. אני מקווה שאני לא מפספסת איזו מצוקה... היא פעילה, שמחה, תקשורתית, הכל נראה מעולה. ישנה טוב, אוכלת. רעיון? שוב תודה, הגר.

שלום הגר, באופן מאד לא רשמי ומדעי, יש לי תחושה שאם נשאל אנשים מבוגרים מסביבנו, כמעט לכל אחד מאיתנו יש איזה סיפור 'פיקנטי' על סחיבה קטנה מימי הגן או שנות ביה"ס הראשונות. נדמה לי שזה כשלעצמו יכול להעיד על ממדי התופעה ועל הנורמליות שלה. ילדים קטנים לוקחים פה ושם דברים קטנים ללא רשות, ויכולות להיות לזה כל מיני סיבות - אף אחת מהן אינה קשורה לאישיות פלילית. ברוב המקרים, הסחיבות הקטנות מהסוג שאת מתארת, קשורות למשאלות אסורות ושליטה דלה בדחפים (נורמטיבי לגיל). העובדה שהשלל מוחבא היטב במגירה או בכיסים מעידה על הבחנה טובה בין טוב לרע (היא מבינה שזה לא ראוי ומסתירה זאת), ולכן זה לא ממש מדאיג. למרות ההבנה והסלחנות, בכל זאת ראוי לחזק את המסר של "אנחנו לא לוקחים דברים שאינם שייכים לנו", כולל הדרישה להתנצל ולהחזיר למי שצריך. הפעולה הזו חשובה והכרחית, אך חשוב לעשות זאת בלי להזדעזע או להביע זעם צדקני, אלא רק להישאר ענייניים מאד. אגב, כשמדובר בילדי קיבוץ, הגדלים באווירה שמקדשת "שוויון", העומד לעיתים במנוגד לטבע האנושי, אין זה מפתיע לראות קנאות מופרזת לחפצים אישיים או ניסיון של הילדים ליצור לעצמם (גם במחיר עבירה על החוק) הון אישי קטן. כמו תמיד, נמשיך לחנך ולקוות שילדינו יגדלו להיות "בני אדם". שנה טובה! :-) ליאת