לספר לילדה על אובדן אחות תאומה

הייתי בהריון עם תאומות. אחת נפטרה ברחם בשבוע 32 והשניה, שתיבדל לחיים ארוכים, בת שנתיים כיום. אין לי ספק שאני מעוניינת שהיא תדע על קיומה של אחותה (לציין שבשבוע הריון כזה, הולד נקבר, כך שיש קבר לבקר בו). בתפיסה האישית שלי, המוות הוא חלק מהחיים ואין טעם להסתיר מילד דבר שכזה. השאלה שלי היא מתי הכי נכון לספר ואיך?

שלום רב, אני מסכימה מאד עם המשאלה שלך להימנע מסודות במשפחה, במיוחד אם מדובר באירוע כה משמעותי. ככלל, ככל שהעובדות מתחילות לחלחל אל התודעה מגיל צעיר יותר, כך לומדים הילדים לראות בהן חלק מחייהם. אם הנושא הזה מלווה אתכם באופן כלשהו בחיי היומיום שלכם (ביקור בבית הקברות, אזכור התאומה שנפטרה, הדלקת נר נשמה, וכד') חשוב לומר את הדברים בקול, ולשחרר את המידע טיפין טיפין בהתאם ליכולת ההבנה המתפתחת ובהתאם לשאלות שיתעוררו. אם, לעומת זאת, אין אזכור או 'נוכחות' לתאומה המתה בחייכם, אפשר יהיה לדחות את הסיפור על כך לגיל ביה"ס (לקראת גיל 12, כשיהיו לה הכלים להתמודד עם הנושא). חשוב לציין כאן, שאין כללים חד משמעיים בנושא זה, וכל משפחה פועלת לאור אמונתה והיכרותה את הנפשות הפועלות. נטיית לבי, באופן אישי, היא לטפטף את המידע, ולהפוך אותו למשהו המדובר בחופשיות בבית, ולעמוד הכן מול שאלות נוקבות, שישתנו עם הגיל לאורך שנות ההתפתחות. בברכה ליאת

אני חושבת שזאת גם הגישה שלי...לטפטף את הדברים, ממילא זה חלק מהחיים שלנו. גם נראה לי שכשמתייחסים לדברים בצורה טבעית ולא כמשהו שמפחיד לדבר עליו - זה מתקבל יותר טוב. אם אפשר שאלה נוספת - מאיזה גיך את חושבת שנכון לקחת ילד לבית קברות? תודה