רגרסיה בגמילה

בננו בן 3.2 התחיל גן עיריה בשבוע שעבר. גמול במשך היום מפסח השנה. בלילה לא גמול. מאז סיום החופש בו היינו בחופשה ארוכה בחו"ל ותחילת הגן, יש רגרסיה אדירה מילד שהיה גמול לחלוטין הפך לילד שלא הולך לשרותים בכלל! לא בבית ולא בגן. לא מוכן ללכת. גם כשרואים שהוא מתחיל לפספס ומנסים לשכנע אותו להמשיך בשרותים הדבר נעשה תוך התנגדות חריפה מצידו ומסתיים פשוט בגרירתו לשרותים בכוח שם הוא לבסוף מסיים. השיא היה אתמול בערב כאשר נתתי לו להסתובב ערום בבית מה שבעבר מאד עזר לנו בגמילה הראשונית, הילד פשוט בלי למצמץ השתין על הרצפה תוך כדי שהוא ערום, בלי להודיע וכביכול בלי לשים לב! דבר שלא קרה מאז היום הראשון של הגמילה. למותר לציין שהגננות בגן עיריה מאבדות סבלנות, וגם אנחנו מיואשים. מה לא עשינו, דיברנו, שידלנו, הבטחנו הפתעות, כעסנו, שום דבר לא משתנה. רק להוסיף שבמקביל גם הורדנו שנת צהריים כך שלפחות אחה"צ הוא די עייף. אשמח לעצות או הכוונה כיצד לעזור לו. תודה

שלום שירה, אם ילד חוזר להרטיב בצורה כ"כ רגרסיבית חצי שנה לאחר שנגמל, הוא כנראה במצוקה גדולה מאד, והתיאור שלך מצייר תמונה עגומה למדי וחוסר אמפתיה כלפי המצוקה שלו (גרירה בכוח לשירותים או חוסר הסבלנות מצד הגננות). כדאי לזכור שגם במצבי שגרה, ייתכנו נסיגות זמניות בתהליך הגמילה, והסבירות לכך גדלה במעברים ובמצבי משבר. הילד שלך עוד לא שבועיים בגן החדש, וככל הנראה קשה לו מאד. כרגע, לפחות בעיני, עדיף לקצר לו את השהות בגן לשעות ספורות, כדרך להפחית לחץ, ולא להגיב לפספוסים שלו, מלבד טיפול רגוע בהחלפת הבגדים. ההתמודדות שלו כרגע מופנית להישרדות במסגרת החדשה, ולכן הוא 'מ רפה' בתחומים האחרים. אני מאמינה שעמדה חומלת, סבלנית וסלחנית תביא לחזרה המהירה ביותר לשגרה. בברכה ליאת