ליאת היקרה

אני שמח שחזרת. מקווה שנהנית מהחופשה. כמו תמיד, נורא כיף לי לקרוא את התשובות שלך. למרות שאיני ילד, ואין לי ילדים. יש משהו שובה לב כבתיבה שלך, בחום האנושי, באמפתיה. מילה אישית, ברשותך. מלאו לי 34 החודש. לאחרונה התחלתי תהליך שיקום רציני. עברתי איבחון, שכלל סדרה אינסופית של מבחנים, בשילוב שיחות עם פסיכולוגית. זה היה מורכב ולא פשוט עבורי, אבל עשיתי זאת. בהתאם לתוצאות, יכוונו אותי למה שמתאים לי. זה תהליך ארוך, אבל אני שמח עליו. היה לי נוח לשבת בחיבוק ידיים. נוח מדי. אבל לטווח הארוך זה הזיק לי. שמח שעשיתי את הצעד הראשון הזה, לקראת עתיד חיובי. אופטימיות זהירה מנשבת אצלי בלב. יופי שחזרת. בידידות, עמית.

היי עמית, אתה באמת ילד גדול! 34 זה לא צחוק. מה שכתבת פה, 'שולח' אותי לאמרתו המפורסמת של ניטשה, לפיה "מי שיש לו 'איזה למה' שלמענו יחיה יוכל לשאת כמעט כל איך". לפעמים המשימה הכי בוערת שלנו זה לעבוד על ה"איזה למה" הזה, גם אם בדרך צריך לשרוד פסיכולוגית או שתיים. שולחת לך את ברכתי, בתקווה צנועה שהיא תלווה אותך בצעד הראשון והכל כך חשוב לקראת הרפתקת הגילוי העצמי. חסר לך שלא תשחרר מודיעין מפעם לפעם! :-) ליאת