האם לוותר או להתעקש??

בני בן 8 ומסרב ללכת לחוגים הקשורים בספורט. לכאורה אין סיבה להכריח, אבל, הוא שמנמן, לא פעיל פיזית. ניסיתי בין היתר חוג שחיה (גם בגלל החשיבות שבלימוד שחיה). סיימנו חוג בן 10 שיעורים, הוא לא עבר אותו בהצלחה ובהמלצת המורה המשכנו בשיעורים פרטיים, אבל הוא ממש מתעקש שזה קשה לו והוא לא רוצה. האם להתעקש או לותר. תודה

שלום מיכל, אחרי שנים רבות של "פדלאות", אני תוהה בעצב, האם ניתן להפוך מישהו לספורטיבי בעל כרחו. לטעמי, זה לא ממש אפשרי, אם כי שווה לעודד ולדרבן ככל האפשר. לכן, התשובה שלי היא: כן להתעקש, לא להכריח. כלומר, להמשיך להציע חוגי ספורט, ולעודד אותו ללכת (כולל תלבושת אטרקטיבית מלאה - אם אפשר), אך לא לכפות בכוח או לאיים בדרך כלשהי. עדיף ילד שמנמן ומאושר, הממצה את יכולותיו ו"ממריא איתן לשחקים", על פני ילד הנשרך מאחור, מתוסכל וסובל בחוג שאינו מתאים לו, פיזית ואישיותית. בברכה ליאת

ליאת שלום, ראשית תודה רבה על תשובתך המהירה, אך לטעמי, השתמשת במילה קשה מידי לתאר את בני "פדלאות". בני בן 8!!! "אחרי שני רבות" נראה לי מוגזם בעליל. עד כה, הוא השתתף בכמה חוגי ספורט (התעמלות שנה-קראטה שנה-שחיה חצי שנה), כמעט מחצית חיו הוא כן עסק בספורט. אני לא מנסה או רוצה להפוך אותו לספורטיבי. אני מעודדת את היכולות המופלאות שלו בתחומים אחרים. ציינתי בשאלה שהוא לא אוהב ספורט ולכן בכל פעם אני מוצאת עצמי מתעקשת. שאלתי האם להמשיך להתעקש וענית שרצוי. שוב תודה רבה.