אחות דואגת

היי, אני בחורה בת 27 ויש לי אח בן 14 ואשמח להתייעץ לגבי התנהגותו. לפני 5 חודשים אימנו נפטרה, היה לו קשר מאוד חזק עם אמא שלנו. מהרגע שהיא נפטרה הצמדתי אותו אליי ודאגתי כל הזמן שהוא יבין שהוא לא לבד ויש לו אותי ואני כאן תמיד בשבילו. אני חיה עם בן זוגי בבית משלי והוא חי עם אבא שלו (אנחנו לא מאותו אבא). לפני המוות של אימי הוא לא היה בקשר טוב עם אבא שלו וגם איתי לא במיוחד. לאחר המוות הוא מאוד שיתף פעולה והיה איתי הרבה ולקחתי אותו איתי לכל מקום ודאגתי להשתתף איתו בכל חוויותיו ותחושותיו. בחודשיים האחרונים הוא התרחק מאיתנו לגמרי (ממני ומאבא שלו), הוא לא מוכן לדבר איתנו על שום דבר ריגשי ושום דבר גם שהוא לא ריגשי. הוא לא מוכן שמישהו יאמר לו מה לעשות. הוא חי כאילו הוא ההורים של עצמו. אני רודפת אחרי יחס ממנו (מתקשרת, מבקרת, שולחת לו הודעות) ואין שום רצון מצידו לנהל איתי שיחה הכי שטחית. הוא לא מתעלם לגמרי אבל גם לא זורם בשיחה. לפי מה שאני רואה בתחום החברתי הולך לו טוב, יש לו הרבה חברים וחברות, הוא מאוד פופולרי בקרב חבריו. (אני רואה בפייסבוק ושומעת מסיפוריו). הוא תמיד מגיב בצורה מאוד חריפה אם אנחנו מבקשים ממנו משהו, אפילו אם זה ללכת לישון, לאכול, להתקשר... אבא שלו לא דורש ממנו לנקות או לעשות דברים בבית. אנחנו דואגים לעטוף אותו באהבה כל הזמן ולהזכיר לו שאנחנו פה ואנחנו סולחים אך למרות הכל הוא לא יוצר איתנו קשר רגשי. גם כשאנחנו כועסים הוא עושה סצנה כאילו אנחנו הורסים לו את החיים. בגלל המוות של אמא שלנו אני תמיד מנסה להיות רכה איתו כדי לא לעצבן אותו לגמרי מחשש שאולי יתעצב, מפחד שאולי יעשה לעצמו משהו (למרות שאין שום נטייה לזה כפי שאני רואה). אני לפעמים גם מנסה להסביר לו שאני רק רוצה להיות חברה שלו ומקווה שאולי זה מה שיפתח אותו אליי. אם הוא במצב רוח טוב אז הוא משתף אותי בדברים שקורים לו עם בנות או סתם ככה ביומיום, אבל לאחרונה הוא התרחק לגמרי. אני מרגישה שאסור לי לכעוס עליו למרות שהוא עושה מה שבא לו ומתחצף וזה מתסכל. אבא שלו די פסיבי בעניין, הוא איש עובד וכמעט ולא נמצא רוב היום בבית ואח שלי גם כן רוב היום לא בבית (מבלה עם חברים). אחי גם בחודשים האחרונים נכנס לשיר בלהקה והתחיל לנגן בגיטרה ולשיר וזה ממלא את רוב יומו, בעיקר בחופש הגדול. אני דואגת לו ואני לא יודעת עם מי להתייעץ, אני בחורה צעירה בעצמי ואני מרגישה שחייו של אחי בידיי. אבא שלו לא מתקשר איתו בכלל ואני היחידה שעוד מצליחה למצוא עם אחי משהו במשותף. ניסיתי להניע אותו ללכת לשיחות (כי גם אני הולכת והוא יודע את זה) אבל הוא שולל את זה ולא מוכן לשמוע על זה בשום אופן. אני יודעת שזה מורכב אבל אולי אצליח לקבל פה טיפ או שניים על מנת להתמודד איתו. תודה מראש

שלום רב, ממה שאני קוראת כאן, אחיך מתמודד בדרכו עם מותה של אמא, נעזר בחבריו, בנגינה שלו, ובשמירה על השגרה החברתית ותחושת הרציפות. זכרי שכל אחד מתמודד עם האבל בדרכו, ויש לאפשר לו להמשיך בפעילויות שעוזרות לו. מה שחשוב זה להישאר זמינה, קשובה, ומכילה, כדי לא להחמיץ מצב בו יזדקק לך ולא תחושי בכך. מאחלת לכולכם התאוששות, ומקווה שתמצאו נחת ונחמה זה בזה ליאת