בת 3.5 - בכי....בכי...

הי, ליאת יש לי בת אחת בת 3.5 ואני נמצאת בחודש התשיעי להריוני. בזמן האחרון (חודש) קיבלתי דיווחים מהגן כי בתי מגיבה בבכי לכל דבר: ילד שלקח לה, מישהו שהציק לה, משהו שהיא לא רוצה - ישר גורר בכי בלי שום ניסיון מצידה לדבר ולספר מה קרה. הגננות בהחלט מעודדות אותה לדבר ולספר במקום לבכות, אך זה לא עוזר. גם בבית שמתי לב שהיא משתמשת בבכי הרם כתגובה לדברים שהיא לא מקבלת או שלא מוצאים חן בעיניה. כמובן שאני לא "נכנעת" ולא נותנת לה את מה שהיא רוצה רק כדי שייפסק הבכי וגם לא נכנסת איתה לעימותים. אני מדברת איתה ברוגע ומסבירה לה שרק כאשר היא תרגע ותאמר לי מה היא רוצה מבלי לצרוח, אוכל להקשיב ולעזור לה. אני זוכרת תקופה כזו גם בתחילת ההיריון, כאשר הרגשתי מאוד לא טוב ולא יכולתי להיות זמינה עבורה כמו בדר"כ. יכול להיות שזה קשור לסוף ההריון שלי, לחוסר היכולת שלי להתנהל, פיזית, כתמול-שלשום, לעובדה שמשהו חדש עומד לקרות? ואם לא, ממה זה נובע לדעתך? כיצד להתנהג איתה? אני ממש רוצה להקל עליה....

שלום רות, אני נוטה לחשוב שילדים כה קטנים לא ממש מבינים את משמעותו של ההריון והלידה, ולא מודעים (מראש) למידת השפעתם על חייהם. הגיוני יותר להניח שהם מגיבים להתנהגות של הוריהם, כפי שהרגשת היטב בראשית ההריון. בכי בלתי פוסק מעיד ככל הנראה על קיומם של תגמולים ישירים או עקיפים, כמו למשל תשומת לב יתרה והתעסקות בה. מפאת גילה הצעיר, קשה להמליץ על התעלמות מוחלטת, אך רצוי להגביר את המודעות לתגובות שלך, ולצמצם למינימום את הרווחים הפוטנציאליים להם היא זוכה דרך הערוץ הזה. נסי להימנע מלחשוב עליה כעל מסכנה או סובלת, וזה כשלעצמו ייקל עלייך להישאר עניינית מול הבכי. מאחלת לך לידה קלה ומהירה, והסתגלות זריזה למציאות החדשה ליאת