מגע פיזי בין ילד למבוגר

הי ליאת, לפני כמה ימים שמעתי מומחית מייעצת בנושא מגע פיזי בין ילד למבוגר ואומרת שאין לכפות על ילד נשיקה או מגע פיזי של חיבה אם הוא לא מעוניין בכך. הבן שלנו לא חסיד של מגע מיוזמתו. הוא מאוד אוהב חיבוקים ונשיקות אבל רק מאתנו ההורים, מחבר טוב או שניים (כן, הם מתחבקים בבוקר בגן :) ), מסבתא אחת ומדודה אחת, שקרובות אליו. הוא עצמו לא נותן נשיקות וחיבוק מיוזמתו וגם אף פעם לא עודדתי אותו לכך, זה משהו שלדעתי צריך לבוא מבפנים ובאופן טבעי. רק לנו, ההורים, הוא נותן מיוזמתו. הוא לא מאוד מתחבר לסבתא מסוימת שלו. היא תמיד קוראת לו ומבקשת שיבוא לתת חיבוק ונשיקה, כמובן ללא הועיל ומתישהו היא מתעקשת לתפוס אותו ולחבק ולנשק, לא עובר ביקור בלי שהיא סימנה "וי" על העניין הזה. כשהיא מנשקת אותו הוא רק מחכה שזה יעבור כבר, לא צועק או משהו אבל רואים שהוא לא מת על זה. האם זה משהו שדורש את התערבותנו לדעתך? אני לא רוצה שיפתח אנטי למגע פיזי של חיבה באופן כללי. באופן כללי הוא מאוד אוהב מגע ובא אלינו הרבה פעמים ומבקש חיבוק, או שנרים אותו, על אף שאנחנו כל היום רק מחבקים, מרימים, מנשקים ומנשנשים מאהבה. אגב, כבר כשהיה תינוק, כשהעברתי אותו לידיה של גיסה שהוא לא מכיר בגיל 3 (!!!) חודשים הוא פרץ בבכי תמרורים, הרבה לפני שלב חרדת הנטישה... או שאולי זה כבר נושא אחר :) בקיצור, לעניין הסבתא והקרובים-רחוקים האחרים, להתעלם? להתייחס?

שלום רב, גם אני מסכימה מאד עם כך שאין 'לאנוס' ילד למגע כלשהו נגד רצונו, גם כשהוא נעשה מאהבה גדולה וטוהר כוונות. אפשר ללמד את הילד לסרב בנימוס מבלי להעליב ("אני מעדיף שלא תנשקי אותי למרות שאני אוהב אותך מאד, סבתא"), ואפשר גם לעזור לו קצת בעניין הזה, ולבקש מבני המשפחה להתחשב ברגישות שלו. תוכלי להציע להם להביע את אהבתם בדרכים אחרות, כמו שיחה קרובה או כל תשומת לב אחרת שאין בה מגע. לפעמים, כשאין ברירה, אפשר אפילו להמציא איזה "שקר לבן" (יסלח לנו אלוהים) ולדבר על רגישות תחושתית "מטופלת" שתחלוף, יש לקוות, בעתיד. חזקו ואמצו ליאת