אבא לתאומים

שלום אני אבא לתאומים בני 4 החי בנפרד מהם למעשה מאז שנולדו . במהלך השנתיים הראשונות לחייהם ביליתי איתם באופן קבוע . לפני כשנתיים נאלצתי לעזוב את מדינתם ולחזור לארץ ומאז אנחנו מדברים ב''סקייפ'' מדי שבוע ; אני שולח להם חבילות לעיתים תכופות ונוסע לבקר אותם כל קיץ . מערכת היחסים איתם גובה ממני מחיר רגשי ומנטלי עצום - ומנגד אין לה משמעות רבה עבורם . אני בהתלבטויות קשות לגבי המשך הדרך . האם להרפות ולהנמיך את תדירות השיחות איתם ; או שאולי זה יגרום ליותר ריחוק ; ואולי אני מצפה יותר מדי מילדים שעדיין לא בני ארבע ; פשוט לא יודע מה לעשות . אודה על תגובתך

שלום רב, היכולת שלך לקבוע (כרגע) מה משמעותי עבורם או לא, מוגבלת למדי, וצבועה מאד במצב הרוח שלך. אני יכולה לתאר לעצמי כמה זה קשה להיות אבא בשלט-רחוק, ולשמור על מעורבות גבוהה גם מול מה שנראה כמו אדישות מצידם או הפיכתך ל"מובן מאליו". אני רוצה להאיר למענך זרקור ארוך טווח, ולשלוח את אורו קדימה, אל עוד עשר או חמש עשרה שנה. נדמה לי שבמבט לאחור, הילדים שלך יתקשו לסלוח לך על נטישה, התרחקות או וויתור עליהם. כהורים, אין לנו את הפריווילגיה להרפות מילדינו ל-ע-ו-ל-ם ! מחזקת ומעודדת אותך להמשיך להתעקש עליהם בכל מחיר. אני מזכירה לך שגם בבתים נורמטיביים לגמרי, כששני ההורים בבית, הרבה פעמים הילדים נראים אדישים, מרוחקים, ואפילו נצלנים קטנים, התובעים עוד ועוד... זה, כמובן, לא המצב הרצוי, אך נדמה לי שכל הורה מכיר את החוויה הזו. המשך לתחזק את הקשר הזה ככל יכולתך, גם אם את הפירות תקטוף רק בעוד מספר שנים. בהצלחה ליאת