נמאס לי לבקש עזרה מהבנות

שלום יש לי 2 בנות בגילאי 15 ו16 כמה שאנו בבית משוחחים איתם על עזרה ועל נקיון וסדר בחדרים שלהן, זה כמו לדבר "לקיר", אני ממש נואשת כבר, החדרים שלהן מבולגנים,מלוכלים, כוסות יכולים להשאר מס ימים ולא מעניין אותן כלום, בבית אם אני לא יגיד להוריד את הכביסה מהחבל הן לא יורידו, ביקשתי כל ערב שיסדרו את החדרים, הן אומרות בסדר וזה לא נעשה, פעם בשבוע ביום חמישי אמרתי שננקה ביחד את הבית, הן תמיד מוצאות להן עיסוק באותו היום ואומרות ש"יום חמישי" לא נח להן לנקות. בעלי ואני ממש חסרי אונים ואין לנו כח עם המריבות האלו ועם הבלאגן שיש אצלן בחדר מה לעשות????

שלום אתי, כמו שכבר נכתב כאן בעבר, הרגלים טובים ועמידה בכללים ובציפיות הם תוצאה של חינוך מתמשך, מגיל צעיר, ומדיניות חינוכית מגובשת, הנאכפת בסמכותיות ומחוזקת ע"י שבחים, תגמולים ו"תוצאות חיוביות". לא הגיוני לצפות שילדים שפונקו כל השנים, יגיעו לבגרותם ויהפכו - ככה פתאום - לאנשים חרוצים, מתחשבים ומתנדבים לעזור. ילד שהתרגל שמשרתים אותו ונותנים לו זכויות ללא חובות, גדל להיות מתבגר כזה. ובכל זאת, לא מאוחר עדיין, ואפשר לנסות לתקן. אני מאמינה שהילדות שלך טובות ומתחשבות, ואם הדברים יוצגו להן נכון, הן ישמחו לשתף פעולה ולסייע. כדי שזה יקרה, חשוב בעיני להגדיר בצורה ברורה וחד משמעית מהן הדרישות מהן, ולא לצפות שיבינו לבד או יתנדבו. אם הסרת הכביסה מהחבל היא משימה שלהן, רצוי להגדיר זאת כמטלת חובה בבית, ולהגדיר גם מה יקרה אם הכביסה תישאר על החבל (למשל - שאת, כאימא, תטפלי בשבוע הקרוב רק בכבסים שלך ושל בעלך "כי השמש הורסת את הבגדים, ואף אחד לא דואג להורידם מהחבל"). אין לי ספק שאם הג'ינסים האהובים שלהן לא יחזרו מהכביסה בזמן, זאת תהיה מוטיבציה מספקת כדי לגרום להן לשתף פעולה. באופן דומה, תוכלי להכריז שאינכם נכנסים יותר לחדרים שלהן, שאינכם מנקים אותם או מסדרים עבורן, עד שהחדרים יקבלו צורה משביעת רצון. אל תאספי את הכוסות והצלחות מהחדרים שלהם, גם אם זה יגיע למצב שתאכלו בכלים חד פעמיים. אזהרה: הטקטיקה הזו אינה מתאימה לאנשים עם "לב חלש". אבל היא יעילה מאד, בהיותה מפגישה את הילדים עם התוצאה הטבעית והמיידית של התנהגותם. נסי ותהני ... :-) ליאת