מוות של סבתא

שלום לך, אני מעוניינת בעצה בנוגע לאחותי בת ה-11. סבתנו נפטרה לפני כחצי שנה. אני עצמי בת 25, ברוך השם חיים בבית "נורמטיבי" שכולל אמא, אבא ועוד אחות בת 22. אחותי בת ה-11 היא ילדה מאד בוגרת לגילה היות והיא בת הזקונים וגדלה בבית בו יש מבוגרים בלבד. היא מאד קשורה אליי ומספרת לי הכול. סבתנו לא גרה איתנו אבל היא גרה בעיר וכולנו כמובן היינו מאד קשורים אליה. מאז שהיא נפטרה אחותי הקטנה מפחדת לשהות בחושך גם כשהיא הולכת לישון. יחסית סמוך למוות היא סיפרה לי שכשהיא בחושך או כשהיא לבד היא מדמיינת את סבתא כמו רוח רפאים שעושה לה פרצופים מפחידים. כשהיא סיפרה לי את זה ישבתי ודיברתי איתה והסברתי לה שכשמאבדים אדם קרוב הרצון שלנו להישאר איתו והפחד להישאר לבד יכול לגרום לנו לפעמים לדמיים דמיונות מהסוג הזה. הסברתי לה שזה לא אמיתי ושזה בראש שלה בלבד ושכשזה מופיע היא צריכה להגיד לעצמה שסבתא לא שם באמת אלא בשמיים. קיוותי שזה יעבור אבל התופעה נשארת. מאז היא לא דיברה על זה אבל עכשיו היא הזכירה זאת שוב ואמרה שהדמיונות לא עוברים לה והיא לא יודעת איך לגרום להם ללכת.לישון בחושך היא עדיין פוחדת וגם ללכת בבית לחדרים שלא דולק בהם האור. מה עושים ואיך עוזרים לילדה האהובה הזאת שהיא האושר של הבית?

שלום לך. איני פסיכולוג. חשבתי עמוקות על השאלה שלך. מה דעתך, לומר לאחות שלך משהו כזה: "אנחנו לא יודעים באמת מה קורה לאנשים לאחר המוות. אנחנו יכולים רק לשער. סבתא אהבה אותך מאוד, נכון?. אז אם יש משהו אחרי המוות, גם שם היא אוהבת אותך מאוד. ורוצה שיהיה לך טוב.והיא בטח לא תעשה משהו שיהיה לך רע, או מפחיד". הערה חשובה מאוד: אין לי מושג אם זאת עצה טובה או לא. לכן, חשוב שתחכי לתשובה של ליאת. שהיא כמובן פסיכולוגית מנוסה, ותשובתה תהייה רצינית וטובה בהרבה. (ליאת, אם התשובה שלי עלולה להזיק למישהו, אנא מיחקי אותי מהר!!!) הקוסם האמיתי מארץ עוץ, שיודע עמוק בתוכו שהנשמה היא נצחית.

אז אני מודה לך מאד קוסם. אנסה למצוא מישהו מקצועי שיענה לי טרם נקיטת פעולות נוספות עם אחותי נגעה לי מאד התשובה שלך תודה

שלום קרינה, ראשית, משתתפת בצערכם על מות סבתא. ולשאלתך. לעיתים קרובות, לנו- המבוגרים - קשה להתמודד עם נושא המוות, וקשה עוד יותר להעביר אותו לילדים. יש לנו רצון חזק להגן עליהם מפני אימת המוות, מפני הסופיות הכ"כ מוחלטת שלו. מסיבה זו, התפתחו לאורך שנותיה של האנושות, רעיונות מופשטים רבים סביב הנושא. לכל תרבות יש מערך שלם של אמונות סביב המוות, בהם רעיונות של שכר ועונש (גיהנום וגן עדן), של תיקון, של גאולה, המשכיות וטרנספורמציה (גלגול נשמות), וכד'. למרבה הצער, ילדים צעירים, שמתאפיינים בחשיבה מאד קונקרטית, אינם יכולים להתמודד עם רעיונות מופשטים כאלה, והאמירה "סבתא בשמיים" או "נשמתה עלתה לגן עדן", יכולה לעורר הרבה פחד. באופן מוזר, דווקא ילדים יכולים להתמודד מצויין עם עובדת המוות, כאשר זה מוצג להם בצורה פשוטה ועניינית. "המתים אינם מרגישים דבר. אם אינם, ולא חוזרים. את המתים קוברים בבית הקברות, שזה מקום יפה ומטופח, ולשם גם הולכים בכל פעם שאנחנו מתגעגעים אל האדם האהוב שמת". לכן, אני מציעה לשבת עם הילדה, ולהסביר לה שאין דבר כזה רוחות ונשמות (אף אחד מאיתנו לא ממש הוכיח את זה עדיין), ושהמתים אינם חוזרים להטריד אותנו בשום דרך שהיא. אפשר לשקול גם ביקור בבית הקברות, שימחיש לה את העובדה שסבתא מתה ואינה חוזרת בשום מקרה ובשום צורה. במידת הצורך, אם תרגישו שהחרדות נמשכות, תוכלו להתייעץ עם פסיכולוג ילדים קליני. בברכה ליאת