בעיות עםילדה בת 5 וחצי

שלום רב, אנו משפחה רגילה לחלוטין, עם שלושה ילדים: 14, 12, 5 וחצי. קשה לנו מאוד עם בתי הצעירה. בגן, או בכל מסגרת אחרת - היא ילדה מקסימה, ממושמעת, חברותית מאוד, לא אלימה כלל, חכמה מאוד. בבית - היא בדיוק הפוך - נהיית אלימה כלפינו (ולא כלפי חברים שמגיעים אלינו הביתה), זורקת חפצים, שובבה מאוד ולאחרונה אף החלה לעשות פיפי על הרצפה בכוונה. יש לציין, שאני, בתור אמא שעובדת הרבה שעות ביום, משתדלת להקדיש לה המון: משחקת איתה, קוראת לה סיפורים, הולכת איתה לבריכה, דואגת היא תיפגש עם חברים, מידי פעם אנו הולכות להצגות וכו'. אתמול, לדוגמא, אחרי שהיינו חצי שעה ביחד שתינו,אכלנו, דיברנו, צחקנו והיה לשתינו כיף ונעים, פתאום היא "התהפכה" והחלה להיות אלימה וכו'. ברצוני להדגיש, שתמיד יש מישהו מהמשפחה שנמצא איתה (אחד האחים / בעלי / אני) ואנו לא מזמינים בייביסיטר וכו'. לצערי הרב, בבית, ההתנהגות שלה הולכת "ומתדרדרת" ורוב הזמן קשה לכולם להיות איתה. התנהוגות זו קורית בבית בלבד. כשאנו יוצאים מהבית - לטיול, בריכה, משפחה וכו, או כשהיא הולכת לחברים - היא מתנהגת יפה... ועוד משהו - היא נוטה להגיב בקיצוניות, כשהיא לא מקבלת את מה שהיא רוצה. אשמח לדעת איך להגיב, כי שום "שיטה" לא עוזרת (ניסינו לדבר איתה, לשלוח אותה לחדר עד שתירגע, לא הסכמתי לשחק איתה וכו'). ודבר אחרון - בבוקר, לפני שהיא הולכת לגן, היא לא בעייתית כלל, משתפת פעולה ומקסימה..

ועוד משהו - כשיש לה התקף זעם, אם נותנים לה ממתק, היא מייד נרגעת. ברצוני לציין, שאני לא מעוניינת בשיטה זו. אנו משתדלים להקפיד על תזונה נכונה ובריאה. מידי פעם, אנו קונים ארטיק וכו', אך לא על בסיס יומי.

שלום דנה, ממש בהמשך למה שכתבתי מתחתייך לטלי, ילדים לומדים די מהר מה מפעיל את הוריהם. הם לומדים, דרך ההתנסויות שלהם בפועל, לאיזו התנהגות יהיו תוצאות רצויות וחיוביות מבחינתם, ולאילו התנהגויות יהיו תוצאות שליליות. כאשר התקף זעם או אלימות מסתיים ברווח כלשהו עבור הילדה (ממתק) הסיכוי לכך שההתנהגות הזו תיפסק קטן למדי. אם את טלי הפעילה האשמה על לידת האחות, אותך מפעילה האשמה על שעות העבודה הרבות שלך. בשני המקרים קיים רצון לפצות את הילד, ומתאפשרת פריצת הגבולות. כדי שהתנהגות בעייתית תיכחד, עלינו לעשות שני דברים: לפעול לסילוק כל הרווחים שמקבל הילד בעקבות התנהגותו השלילית. ולפעול לחיזוק ותגמול כל התנהגות מתחשבת, בוגרת וחיובית. שאת שני הדברים יש לעשות בעקביות!!! זה שם המשחק. כאשר את מתעלמת מהתקפי הזעם שלה הרבה פעמים, ואפילו מרחיקה אותה או לא מסכימה לשחק איתה, עלייך לעשות זאת *תמיד* *תמיד*! והנה, כמו שאנחנו רואים ב"עוד משהו" שהוספת - לפעמים את נותנת לה פרס על התקף הזעם שלה, כדי להפסיק את המצוקה שלך. כך, למעשה, את שומטת את הסיכוי להצליח. חשבי, למשל, על אדם היושב מול מכונת המזל במועדון הימורים. הוא ממשיך למשוך ולמשוך בידית, להכניס עוד ועוד מטבעות למכונה, גם כשהוא מפסיד פעם אחר פעם. הזכייה הקטנה והיחידה שחווה פעם, מניעה אותו להמשיך ולנסות עד שיזכה שוב. כך בדיוק קורה עם הילדים שלנו, שלמדו שבאמצעות התקפי הזעם הם משיגים בסוף את מה שירצו, גם אם יצטרכו לעבוד קצת בשביל זה. לכן - הישארי עקבית, ואז תגלי שהאסטרטגיות שלך יכולות להיות יעילות. כמובן שהדרכת הורים קצרה יכולה לעזור מאד, בעיקר בשרטוט הרציונל, שייתן לך את הכוח להיות יעילה ועקבית. בהצלחה ליאת