בן כמעט חמש

שלום, הבן שלי כמעט בן חמש. יש לו אחות בת שנתים. לאחרונה יש לו התפרצויות זעם. זה התחיל שלא היה מצליח משהו (נניח משחק) הוא היה מתעצבן, זורק את המשחק ומתחיל לבעוט בדברים אחרים שלידו ולצרוח כמו חיה. שמתי לב, שאני באה אליו ותופסת אותו לחיבוק חזק הוא בהתחלה צורח ולבסוף מתחיל לבכות ונרגע. אתמול היתה אצלו חברה ומסרתי לו שהיא צריכה ללכת, הוא החל לצרוח שאגות של חיה ולומר שלא תלך, לבעוט במשחקים ושאמרתי לו שאם ימשיך כך לא יוכל לשחק במשחקי מחשב איפון ואיקסבוקס הוא המשיך ואף החריף את התנהגותו, הוא הרביץ לי, וזרק עלי דברים, הייתי המומה, תפסתי אותו והוצאתי אותו לחצר האחורית וסגרתי את החלון (שאני רואה אותו, התריסים פתוחים), מסרתי לו שירגע יוכל להיכנס. הוא לקח כיסא פלסטיק קטן וזרק על החלון , לפני זה בעט בו עם הרגלים והידים... אחרי דקה שתים נרגע לחלוטין שאל ברוגע עם יכול להיכנס (החלון לא היה סגור עד הסוף), השבתי שישב על הספסל כמה דקות ושאני אסיים לסדר שיכנס. שנכנס אמרתי לו שאני מאוד כועסת ומאוכזבת. הוא התנצל ומסרתי שאני לא מקבלת את זה, כי אני כועסת וסליחה לא עוזר אני לא מוכנה להתנהגות שכזו בבית שלנו. המשך הערב והמקלחת היו כרגיל שהוא לא מקבל ממני כמעט יחס/דיבור. בבוקר הוא בא אלי וביקש סליחה שוב, שאלתי על מה מבקש והוא ציין את הדברים שעשה ושאל מתי יכול לשחק במשחקים, השבתי שעד יום ראשון. הוא השיב שזה עונש קל...יום ראשון זה ממש עוד מעט. מאחר וזו התנהגות מתמשכת ואף מחריפה אני תוהה מה אני לא עושה בסדר. אני מרגישה שאני מאוד ברורה. עיקבית. הילד מקבל תשומת לב בכל מקרה, ומשחקים יש בשפע.... יש לך רעיון איך להגיב על מצבי זעם כאלו?

שבערב אחרי המקלחת שאל אותי אם אני עדיין אוהבת אותו אפילו שכועסת (זה משפט שאני אומרת שגם שאני כועסת אני אוהבת), השבתי שכן שאני אוהבת אבל כועסת ופגועה מהתנהגותו וחזרתי ואמרתי על מה כעס? שאמרתי לחברה ללכת? זו סיבה להתנהגות כזו...עכשיו זה נשמע נורא פולני....

שלום לימור, אם הילד שלך סובל מהתפרצויות זעם תכופות, פירוש הדבר שהוא מתקשה לווסת רגשות עוצמתיים, במיוחד כאלה הקשורים לכעס ותסכול. לפעמים, עצם הידיעה שקשה לו, ושהוא פגיע לכך, יכולה לעזור לך לנסות למנוע מראש את המצבים הללו, ולסייע לו להירגע עוד לפני שהמצב מסלים עד לאיבוד שליטה. כשהוא כועס או מתוסכל, חשוב לעשות הכל כדי למנוע ממנו להתנהג באלימות הרסנית. במידת האפשר עצרי אותו פיזית, וכווני אותו להתנהגויות חלופיות, לא הרסניות ולגיטימיות, שיפרקו את הכעס מבלי להרוס את הסביבה. מהתיאור שלך אפשר ללמוד, למשל, שכמה דקות בחוץ, לבד, עוזרות לו להירגע. זאת יכולה להיות אסטרטגיה מצויינת להתמודדות עם זעם ותסכול, ואפשר לעבוד על זה, וללמדו להתרחק בכל פעם שהוא כועס. אם ההסתלקות מהסיטואציה תוצג לו כדרך להרגעה עצמית ולא כעונש, יש סיכוי שיוכל לאמץ זאת כדרך להרגיע את עצמו, וכדאי לעודדו לכך ולאמן אותו בזה. העונש שהטלת עליו (לא לשחק במשחקים) אינו קשור להתנהגותו הבעייתית, ולטעמי גם לא מידתי. הוא לא מלמד אותו שום דבר על איך נכון וכדאי להתנהג. ההרחקה הפיזית ומורת הרוח שלך הם בעיני סנקציה מספיקה. בנוסף, יעיל יותר יהיה אם תצליחי לתגמל אותו בשבחים בכל פעם שהוא מבליג או מבטא את כעסו במילים. כנראה שנגזר עלינו לחפש כל הזמן, בדרך של ניסוי ותעייה מה הדרך הנכונה עבור הילד הפרטי שלנו... בהצלחה ליאת