אשמח לקבל פידבק

שלום למומחים שאלה קצת מורכבת אבל מעניינת אותי התשובה. יש לי אח נשוי שאני די קרוב לילדים שלו. אני נותן להם המון תשומת לב כל פעם שאני פוגש את הילדים ויש תקופות שזה קורה הרבה. העניין הוא שזה גם חושף אותי לדרכי ההתנהגות של אחי וגיסתי כלפי הילדים. אני מאד משתדל לשמור על גבולות למרות שמידי פעם גיסתי מתייעצת איתי. השבוע יצא שביליתי עם הילדים ועם גיסתי ולהפתעתי גיסתי החלה לדבר בחופשיות אל הבן הבכור שהוא בן 8 בנושא של הפרעת אכילה שלה ואף אמרה ש"יש לה בעיה במוח". הרגשתי באותו רגע ממש לא טוב עם זה והייתי בעצמי במבוכה. ניסי להבין מה עובר על האחיין שלי כשהוא שומע את אימו מדברת על ההפרעה שלה. הערתי לה באנגלית. ויתכן שמתוך התגוננות היא חשבה שזה לא נורא וחיזקה את דבריה. ולי יש תחושה שהיא מעמיסה על הילד מעבר ליכולת שלו להכיל. הילד הפך לאחרונה להיות רציני ומופנם ולוקח אחריות על אחיו הקטנים. מה הפלא אמרתי לעצמי, אם הוא רואה שלאמא יש "בעיה במוח". זה מאד מצער אותי. האם לדעתכם זה נכון לשתף ילד בן 8 בצורה גלויה ובוטה לגביי בעיות נפשיות של ההורה? מה זה עושה לילד אל מול הוריו? אני לא מתכוון לדבר עם האם לאור הקשיים שממילא יש לה, אבל אני תוהה מה עובר על הילד. הילד מצטיין בלימודים אבל ניכר שיש לו חוסר בטחון אבל ההורים נתלים בציוניו הטובים ומאמינים כנראה שהכל בסדר. מודה להתייחסותכם.

שלום נועם, השאלה שלך אכן מורכבת, וכך גם התשובה. ככלל, מה שפחות סודות בבית ובמשפחה, כך עדיף, מאחר ושמירת סוד כרוכה במחירים נפשיים. אחרי הכל, מדובר בסוג של מאמץ והתאפקות, הגוזל משאבים של אנרגיה שהיו יכולים להיות מושקעים במשימות שוטפות. מצד שני, כמו שאתה מציין נכון, ילדים לא חייבים ולא תמיד מסוגלים להתמודד עם מידע הנמצא מעבר להבנתם, וקיימת סכנה של איום על רווחתם הפסיכולוגית. לכן, יש לתת מידע לילדים כל עוד הוא רלוונטי להם, וכל עוד העלמתו מהם יכולה להזיק יותר. ובמילים פשוטות - אם הילד רואה, למשל, את אמו במצב גופני או נפשי חריג שיכול לעורר בו דאגה, מוטב לנסח מסר ענייני שיסביר לו מה קורה, וירגיע אותו. מסר כזה צריך להיות פשוט, בהיר, ומותאם ליכולתו הקוגניטיבית. אם, לעומת זאת, למצבה הגופני-נפשי של האם אין בולטות מיוחדת ואין לו השפעה ישירה ומיידית על הילד, אפשר לחסוך ממנו את ההתעסקות בזה, מה גם שאין ביכולתו לעשות עם זה משהו. ועוד משהו. הרבה פעמים "המנגינה עושה את כל ההבדל". יש משפחות בהן התבסס דפוס של תקשורת פתוחה וישירה, שיכול לעורר התנגדות, בהלה ואף זעזוע במשפחה אחרת. יתכן שהדיבור על הפרעת האכילה של אמא, כולל "ההפרעה שבמוח" מתקבל ע"י הילד כפשוטו, ולא מעורר איום גדול כמו שנדמה - אולי - לי ולך. אני מעריכה את דאגתך המוצדקת לאחיינך, ןממליצה להישאר בסביבה, כדמות בריאה, חמה ותומכת. ציונים טובים הם באמת לא תמיד אינדיקציה לכך שהכל בסדר, ודוד מסוגך יכול להיות בולם זעזועים לא רע בכלל... בברכה ליאת