היייי

הי ליאת, יש לי אח בן 13. אני בת 25. משהוא נולד יש אצלנו בבית הרבה מלחמות, ריבים, חוסר תקשורת ואפשר להגיד שבלגן אחד שלם. אני בעצמי מתמודדת עם הפרעת אכילה שמאוד פעילה כרגע. לאח שלי יש בעיות קשב שאובחנו מגיל צעיר. הוא האח האחרון ומה שקרה זה שההורים שלי לא היו מסוגלים להעמיד לו גבולות ולהגיד לו לא מגיל מאוד קטן כי הם כבר עייפים. המצב כרגע שמאוד מאוד מאוד מדאיג אותי אצלו, הוא לא מצליח בלימודים כי הוא לא לומד. לא ראיתי אותו יושב פעם אחת על שיעורי בית או עבודות. באמת שלא. אמא שלי לא מבינה שריטלין זה לא פתרון קסם. אני חושבת שהוא צריך לקבל עזרה באסטרטגיות למידה, משהו משלים מבחוץ ולא רק התרופה המעצבנת הזאת. בנוסף, הוא כל היום (גם במשך שנת הלימודים) במחשב. מתקלח פעמיים בשבוע ואם לא יריבו איתו אז הוא לא ייכנס גם חודשיים להתקלח. הוא לא מצחצח שיניים מגיל מאוד קטן, כל דבר שמישהו מבקש ממנו הוא בחיים לא יעשה, הוא גם לא עונה שהוא במחשב, לא מתקשר ולא כלום. התקשורות של ההורים שלי איתו זה כל היום בצעקות ובריבים. אבא שלי שהוא כועס עליו צועק עליו אם הוא מפגר, אם הוא מטומטם, אמא שלי שהיא כועסת עליו אומרת לו שהיא שונאת אותו וזה יכול להיות כמה פעמים בשבוע.. אני מבינה שההורים שלי אבודים לגביו ולא יודעים איך להתנהג..אבל שיקחו אחריות. אני מצטערת זה פשוט מרתיח אותי...לא ידעו איך להתמודד איתי ולא חשבו לעשות שום דבר עם זה ועכשיו החיים שלי פשוט נעצרו ונדפקו עם ההפרעה הזאת. אבל... הוא ילד מבריק ביותר, שאני מאוד מאוד אוהבת אותו, אבל אני חושבת שכל החוסר תפקוד שלו נובע מזה שמשהו אצלנו בבית לא מתפקד וכנראה שזו הדרך שלו לצעוק הצילו. אני מאוד רוצה שהוא ילך לטיפול פסיכולוגי ושההורים שלי יקבלו הדרכה, כי המצב רק הולך ומחמיר. אני רואה עליו שהוא אומלל וזה גומר אותי. איך אני אציל אותו?? רק בבקשה אל תגידי, כמו שכולם אומרים לי, שאני לא אתערב ושזה לא ענייני ושאני אתרכז בחיים שלי. כי אני לא יכולה יותר לראות אותו ככה. הבעיה כשאני רק מדברת עם זה על ההורים שלי אני נהיית עצבנית בטירוף על זה שאיך הם לא רואים את הילד הזה.. אני לא יודעת מה לעשות או שאני טועה וזה מצב נורמלי?

שלום אלכס, נדמה לי שכבר דיברנו בעבר, והמלצתי לך כבר אז להתמקד בך ובבריאותך. למרבה הצער, לא תמיד ולא לכולם נוכל לעזור. לגבי אחיך, חשוב שתדעי שבמקרים של הפרעת קשב וריכוז הריטלין היא תרופה מצילת חיים, ולכן גם אם יש בה חסרונות, תועלתה רבה מן הנזק. אני מבינה שהיית רוצה שיגיע לפסיכולוג, אך עלייך לדעת שבגלל היותו קטין, איש לא יוכל לטפל בו ללא רשות מפורשת משני ההורים. אם את סבורה שיש כאן הזנחה שאינה מאפשרת לו לשגשג ולהתפתח באופן מיטבי כשאר בני גילו, תוכלי לפנות לרשויות הרווחה, שהם בעלי המנדט לחייב את ההורים לתת לילד טיפול רגשי. ומה עם טיפול בעצמך? האם את מקבלת את העזרה שנחוצה לך? את מוזמנת לעדכן ליאת