להשאיר בצהרון או לא

בהנחה שיש לנו הורה שנמצא בבית, האם עדיף להוציא ילד מהגן ומבית הספר בשעת הצהריים או להשאיר אותו בצהרון עד אחר הצהריים. אינטואיטיבית נראה לי להוציא אותו בצהריים ולא להשאיר אותו בג'ונגל. מצד שני אני מתרשם שהילדים שיוצאים בצהריים פחות חברותיים ופחות מפותחים רגשית, אולי כי לא נאלצו להתמודד כל כך הרבה שעות בג'ונגל. ובקיצור האם הבאלגן של הצהרון מחשל את הילד לחיוב, או יש בו יותר מהשלילה.

שלום עמיר, בגדול, צהרון הוא סידור להורים עובדים או עסוקים, וזה עיקר תרומתו. מאימתי שנוצרו המסגרות הללו, ומעצם התחרות על כיסו של הלקוח, יש מסגרות המספקות 'אטרקציות' כמו חוגי העשרה, עזרה בשיעורי הבית, וכיוב'. עקרונית, ביום לימודים רגיל, עד שעות הצהריים, הילד אמור לקבל מענה לצרכיו האקדמיים והחברתיים כאחד, ואם יש אפשרות שיהיה בבית - סולו - יאכל, יכין שיעורים וינוח בחיק משפחתו, בעיני זה עדיף. נדמה לי שהגדרת הצהרונים כג'ונגל היא מרחיקת לכת. ועדיין, אני אישית נוטה להעדיף - אם אפשר - יום לימודים קצר, והעשרה אחה"צ בהתאם לנטייתו של הילד ולשיקול הדעת של הוריו. אין בכל האמור כאן כדי להפחית מערכם של הצהרונים הטובים, שעבור ההורים העובדים כמוהם כהצלה ממש. ילדים שמחים ומאושרים יכולים לגדול גם אם הם מבלים במסגרת יום לימודים ארוך. בברכה ליאת