ממשיך להיות קשה עם הגמילה

הי ליאת. ציינתי בשבוע שעבר את מה שקרה עם בתי בת שנתיים ותשעה חודשים. היתה עושה במשך כמה שבועות קקי בתוך הטיטול במיטה לפני השינה. לאחר התיעצות איתך אכן החלטנו שנוריד את הטיטול לגמרי והסברנו לה, וגם אמרתנו לה שהיא כבר מצליחה לעשות קקי בישרותים בגן אז אנחנו מבקשים שגם בבית תעשה.. מאז הורדת הטיטל, האמת זה לא כזה נורא עם הפיפי שיוצא בלילה אבל וזה אבל גדול. הילדה עשתה קקי פעם פעמיים בשירותים אחרי לחץ רב מצידה, אנחנו כמובן עודדנו ושמחנו. וביומיים האחרונים היא מסתובבת עם עצירות, כואבת לה הבטן, היא כל הזמן מבקשת לשירותים, אנחנו שמים על אסלה, והיא אומרת "אין לי, אין לי", ואנחנו מורידים לאחר שניסינו לשכנע, אבל לא רוצים להושיבה בכוח. ומה שקרה אחר כך זה שבלי שראינו, במיטה בלילה, לאחר שגם אנחנו ישנו היא התעוררה בכתה ואמרה "קקי" אך הסתבר שהיא עשתה בתחתנוים! תוך כדי תנוחת הכריעה המוכרת לה עם הטיטול. אנחנו אמרנו לה שלא עושים קקי בתחונים ,מיד לקחנו אותה לאסלה עם כל הקקי ושפכנו לאסלה כדי שתראה ששם הוא צריך להיות. אני יודעת שהיא מנסה להצמד למה שמוכר אך אני ממש חוששת שזה יהפוך להרגל. מה עושים?

שלום גלית, פספוסים ותאונות הם חלק מתהליך הגמילה, ואצל רוב הילדים הם אינם הופכים להרגל. פעם אחת עוד לא מעידה על החמרה או כישלון של התהליך. הלחץ שלכם בוודאי שאינו תורם. הניחו לה, גם במהלך היום, לעשות קקי מתי שתרצה. בינתיים אולי עדיף סיר על פני האסלה, כדי שתחוש יותר ביטחון ועצמאות. אם תראו שעד ההשכבה לישון עוד לא עשתה קקי, עודדו אותה לנסות פעם אחרונה, ואם לא - אז לא. אם יברח, החליפו בשקט, ואמרו משהו כמו "לא נורא. אולי מחר תצליחי". כשהיא עושה בסיר או בשירותים שבחו אותה וצ'פרו אותה, כדי שתלמד שעדיף ככה. עוד קצת סבלנות. רק התחלתם... בהצלחה ליאת

הי ליאת את כל כך צודקת. אני עשיתי טעות כשהדגשתי בפניה רק את החלק של "לא עושים בתחתונים", למרות שאמרתי זאת באופן רגוע.נראה לי שהיא קלטה את הלחץ והיום שוב קיבלתי טלפון מהגן שהיא בוכה מאוד ומתקשה לעשות קקי ויש לה כאבי בטן. רצו להחזיר לה טיטול אמרתי שזה לגמרי לא נכון לחזור אחורה. אני אלמד להיות יותר סבלנית לתהליך ולה. היום חיזקתי אותה מאוד שקמה יבשה ובינתיים הגן ימשיך לתמוך בה וגם אנו...